ערב טוב,
חבריי הבוגרים, אצל כולנו גואה הערב הזה תחושת סיפוק אדירה. סימנו "וי" אחד ענק על שלב משמעותי בחיים. אני בטוח כי לכל אחד ואחת מאיתנו יש סיפור חיים שהביא אותו הישר לשערי האקדמיה והישר למדרגות האוניברסיטה הפתוחה. אני רוצה ברשותכם לקחת אתכם במסע לכמה תחנות חיי אשר הביאו אותי לעמוד כאן לפניכם ביום המיוחד הזה.
1990, קריית מלאכי. נולדתי גדלתי והתחנכתי בשכונת חב"ד בקריית מלאכי. בן תשיעי למשפחה בת עשרה ילדים לזוג הורים מחנכים בבתי ספר השכונתיים. החל מגיל גן ועד לגיל 16 התחנכתי במוסדות השכונתיים.
קיץ 2011, מרומי ההימלאיה. אני בן 21, מנהל בית חב"ד באחד מרכסי ההימלאיה בכפר מנאלי שבצפון הודו. לבית חב"ד נכנסים כל יום בזה אחר זה צעירים וצעירות שנחתו במקום במסגרת הטיול הגדול של אחרי הצבא. בשיחות שלי עם המטיילים הרבים אני שומע מהם בעיקר על השירות הצבאי שעברו ועל התכניות שלהם ללימודים בהמשך הדרך. בשלב זה אני מתחיל להרהר בדברים ולעכל אותם.
קיץ 2012, פריז. אני נישא לבחירת ליבי. בטקס החתונה נמצאים בני משפחה וחברים קרובים שבאו לחגוג איתנו את היום הגדול בחיינו, לאחר החתונה אני ואשתי הטריה עוברים להתגורר בברוקלין. אני משתלב בלימודים בכולל בשכונה והיא משמשת בתפקיד ניהולי במשרד הראשי של שלוחי חב"ד בניו יורק.
חורף 2013. החלטנו לעלות לישראל, יחד עם התינוק הקטן שלנו שהספיק להגיח לאוויר העולם. אני מתחיל לגשש על לימודים לתואר ראשון וגיוס לצבא. תוך זמן קצר אני מוצא את עצמי על מדים בדרך לשירות צבאי משמעותי בן 3 שנים בצה"ל וסטודנט מן המניין באוניברסיטה הפתוחה.
סטטיסטיקה. האימה, הו, האימה. אני זוכר את הרגע בו פתחתי בהתרגשות את קופסת הקרטון הלבנה המכילה בתוכה את ספרי הלימוד לקורס הראשון שלי באוניברסיטה הפתוחה - סטטיסטיקה א'. אני פותח את ספר הלימוד ונחרד לגלות שכל כולו מכיל נוסחאות ומשוואות שאני לא יודע מאיזה צד לקרוא. הלב שלי בדופק מקסימלי. ייאוש מתחיל לחלחל בתוכי. אני כבר חושב על לוותר. כבוגר החינוך החרדי, ללא צל של מושג בסיסי בחשבון, אני מבין שתוך 4 חודשים במקרה הטוב, יהיה עלי ליישר קו עם בוגרי מערכת חינוך שנפגשו עם מספרים מאז היו בני 6 בערך. איך עושים את זה בכלל? איך ניגשים לחומר כזה בלי שיש לי רקע בסיסי בחשבון?
נו שוין, אני מחליט שאני לא נותן למחשבות הללו לרפות את ידי וממשיך חזק בכל הכוח. כעבור כמה ימים אני מתיישב מול המחשב ולוחץ פליי על השיעור הראשון של המנחה האגדית ד"ר נורית חלוזין. אחרי דקה או שתיים של מילות פתיחה, נורית ניגשת ישר לעניינים.
ואז היא מתחילה לדבר.... בסינית.
כלומר לדבר על מספרים.
תוך כדי דיבור היא אומרת "קחו את המספר הזה ותעלו בריבוע" וממשיכה הלאה בדבריה. לי כמובן אין צל של מושג מה לעזאזל היא אמרה עכשיו. אז אני עוצר את ההקלטה ונכנס לגוגל כדי לבדוק מה היא העלאה בריבוע. כך למדתי את כל היסודות בעצמי ומאפס.
ציון ראשון. לאחר ככמה חדשים אני מקבל את הציון הראשון שלי, הציון שמגרד את המאה מבהיר לי בצורה חד משמעית: מי שמתאמץ מאוד, מצליח מאוד.
הקמת "לא תשתוק". תוך כדי לימודי הפסיכולוגיה, נפתח בפני עולמה הקסום והעמוק של נפש האדם. כתוצאה ישירה של הלימודים אני לוקח חלק בהקמה של ארגון "לא תשתוק" הפועל להעלאת מודעות לפגיעות מיניות בחברה החרדית ולטיפול בנפגעים. היום "לא תשתוק" הוא הארגון הגדול והמשמעותי ביותר בשדה הזה במגזר החרדי. (גוגל איט)
בעקבות הפעילות אשר שינתה סדרי עולם ממש, לפני כמה חודשים אף נבחרתי להיות בין 40 הצעירים המבטיחים של ישראל לשנת 2018 מטעם העיתון "גלובס".
תואר שני. מיד עם סיום הלימודים בהצטיינות אני מתקבל ללימודי תואר שני אותם אני מסיים ממש בימים אלו. חלומי התגשם, אני פסיכולוג קליני. לא להאמין.
אז חברים וחברות יקרים, בוגרים ובוגרות. אני יודע שהאמנתם, יודע שהצלחתם. עכשיו כל מה שאתם צריכים זה לנוח קצת ומיד להמשיך הלאה. לקצור עוד ועוד הישגים ולהתאמץ עוד ועוד. כמו שאמר דוד המלך בתהילים "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו".