בית- הילדים: קיבוץ - ילדות - 1950 ציפי בירק-ביזנסקי
	חורף 1950 הקיבוץ כולו תחת מעטה כבד, לבן - שלג. חורף קר. אנחנו, כולנו, מקופלים יפה ברחמים. הרויים. חם, שקט וחשוך אצלנו. הבוהק המסנוור לא חודר פנימה. גם את מצהלות האחים הבוגרים שעזבו את הרחם שנים אחדות לפנינו, ועכשיו משתעשעים שם בחוץ, בשלג, אנחנו לא שומעים. סדרת עוברים המיועדים להיות תוך זמן קצר תינוקות בבית- תינוקות, פעוטות בשישיות, קבוצת ילדים המתייצבת בשורה: לומדת, צעד-צעד, לקבל לפי צרכיה, ולתת כפי יכולתה.
אבל עכשיו, עדיין בתוך בועה פרטית משלנו. עדיין לא יושבים על סירים בצוותא, עדיין לא לועסים את אותו מזון בחדר-אוכל משותף, עדיין לא פוחדים, כל אחד לעצמו, בלילות חשוכים בבית-ילדים. עדיין לא מכירים זה את זה. בועה שכזאת נחפש ולא נמצא בשנים הבאות. אף פחות מכך: פינה משלנו, רצון משלנו, מחשבה פרטית - נתקשה למצוא... הספר בית ילדים הינו קולאז' של תמונות וקרעי זכרונות. זהו תיעוד פיוטי, מעלה חיוך ומעורר געגועים לרגעים קטנים, התרגשויות, חרדות ואהבות מילדות בקיבוץ של שנות ה-50- ילדות של בית הילדים. המעצבת הגראפית ציפי בירק-ביזנסקי, בת קיבוץ כפר מסריק, כתבה, עיצבה והעניקה חיים לתמונות ולזכרונות, שהפכו לכדי חיבור שלם המתאר ילדות במציאות שחלפה, בעולם שאיננו עוד. במידה רבה זהו סיפורו של הקיבוץ, סיפורו של דור וסיפורה הארץ בשנותיה הראשונות.