 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
נספח 1
עקרונות של אתיקה בניהול מחקר שבו משתתפים בני-אדם
ההחלטה לעסוק במחקר חייבת להתבסס על שיפוטו של החוקר באופן, שבו ייטיב לתרום למדע ולרווחת אנוש. החוקרים יבצעו את חקירותיהם מתוך רחשי כבוד כלפי האנשים המשתתפים בהם ומתוך דאגה לכבודם העצמי ולשלומם. העקרונות דלקמן מפרטים את החובות האתיות של החוקר כלפי המשתתפים במהלך המחקר, מראשית ההחלטה לנהל מחקר ועד לצעדים שיש לנקוט לשמירת הסודיות של נתונים מחקריים.
- בשלב התכנון של מחקר, שמשתתפים בו בני אדם, חובתו האישית של החוקר להעריך בקפידה את קבילותו מבחינה אתית תוך התחשבות בכל העקרונות הללו. במידה שהערכה זו, המאזנת ערכים מדעיים והומאניים, כרוכה בהתפשרות לגבי עקרון כלשהו, גדלה ומחמירה חובתו של החוקר לבקש עצה בתחום האתיקה ולהרבות באמצעי-בטחון קפדניים על מנת להגן על זכויות האנשים המשתתפים במחקר.
- יש להימנע מחקר אוכלוסיות רגישות במיוחד וחקר נושאים רגישים במיוחד כשמדובר במחקר שהוא עבודה סמינריונית אלא אם כן יוצגו נימוקים חד-משמעיים לגבי התרומה המדעית הצפויה מן המחקר.
- האחריות לקביעתו ולקיומו של נוהג אתי קביל במחקר מוטלת על כתפי החוקר היחיד. החוקר אחראי גם ליחס האתי כלפי המשתתפים במחקר מצד שותפיו, עוזריו, תלמידיו ועובדיו. אולם על שכם כל אלה מוטלות חובות דומות.
- הנוהג האתי דורש מהחוקר להודיע למשתתף על כל מאפייני המחקר שסביר שעשויים להשפיע על רצונו להשתתף, וכן להסביר היבטים אחרים של המחקר שעליהם יישאל. ההימנעות מלגלות דברים במלואם מגבירה את נטל אחריותו המתמדת של החוקר, להגן על שלומו וכבודו העצמי של המשתתף במחקר.
- הקשר שבין החוקר ובין המשתתף במחקר מאופיין, בעיקרו, על ידי פתיחות ויושר. כאשר הדרישות המתודולוגיות של מחקר מסוים מצריכות הסתרה או הטעיה, החוקר נדרש לוודא בהקדם האפשרי, כי המשתתף מבין את הסיבות למעשה זה וכן את ההצדקה המספקת להליכים שננקטו.
- הנוהג האתי דורש מהחוקר לכבד את חירותו של היחיד לסרב לקחת חלק במחקר או לפרוש ממנו. החובה להגן על חירות זו דורשת ערנות מיוחדת, במקרה שהחוקר נתון בעמדת-כוח כלפי המשתתף, כגון: כאשר המשתתף הינו תלמיד, לקוח, מועסק או מקיים קשר כפול אחר עם החוקר.
- מחקר, שהוא קביל מבחינה אתית, פותח בקביעת הסכמה ברורה והוגנת בין החוקר לבין המשתתף במחקר, אשר מבהירה את אחריותו של כל אחד. מחובות החוקר לכבד את כל ההבטחות וההתחייבויות הכלולות בהסכמה האמורה.
- החוקר, ההולך בדרכי האתיקה, יגן על משתתפי המחקר מפני אי-נוחות, פגיעה וסכנות פיסיות ונפשיות. אם קיים סיכון, שיתרחשו תוצאות מעין אלה, החוקר חייב להודיע על כך למשתתף, לקבל את הסכמתו מבעוד מועד, ולנקוט את כל האמצעים האפשריים כדי למזער את מצוקתו. בשום פנים לא תיעשה פעולה מחקרית, אם היא עלולה לגרום למשתתף נזק חמור או מתמשך.
- לאחר שנאספו הנתונים, יספק החוקר למשתתף מידע על אודות טיב המחקר, ויסלק אי-הבנות שעלולות היו לצוץ. כל-אימת שערכים מדעיים או הומאניים מצדיקים להשהות את מתן המידע או למנוע אותו מהמשתתף, החוקר נוטל על-עצמו אחריות מיוחדת להבטיח, כי לא ייגרמו למשתתף נזקים.
- כאשר הליכי המחקר עלולים לגרום למשתתף היחיד תוצאות שאינן-רצויות, חלה על החוקר האחריות לאתרן, לסלקן או לתקנן, לרבות השפעות-לוואי לטווח ארוך לפי הסכם.
- המידע לגבי המשתתפים, שקיבל החוקר במהלך המחקר, יהיה סודי, אלא-אם-כן הוסכם אחרת מראש. במקרה שקיימת האפשרות, כי לאחרים תהיה גישה למידע שכזה, יש להסביר למשתתפים אפשרות זו, יחד עם הצגת התוכניות לשמירת הסודיות, וזאת כחלק מתהליך הסכמה-שמתוך-הבנה.
- מסמך זה מתבסס על מסמך שהוכן בועדה לענייני אתיקה של החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים על פי מסמך בשם זה של ההסתדרות הפסיכולוגית האמריקאית מ-1973 ועל פי פרק 9 בתקנון האתיקה הנ"ל מ-1977. המסמך האמריקאי המעודכן קיים ב- http://www.apa.org/ethics/code2002.html