"בכל שלשה אחד מהם חסר": טשטוש מושגי השכול, הגבורה וההקרבה
במסעות צה"ל לפולין
לאחר ההרצאה יתקיים דיון מחקרי.

מנחה: פרופ' יגיל לוי

תקציר:

המחקר שעליו מתבססת ההרצאה עוסק בשאלה, כיצד תורמת השואה לעיצוב תפיסת השליחות בצה"ל. בעשור האחרון רואה צה"ל בהנחלת זיכרון השואה משום פלטפורמה לדיון ערכי מלכד במסגרת הצבאית, וכן נושא המאפשר לו להשיב את תפקידו הסמלי כגורם משמעותי ב"בינוי האומה" במסגרת החברה כולה. מסעות צה"ל לפולין, ה"עדים במדים", הם חוליה מרכזית בתפיסה זו, ובאים בהם לידי ביטוי היבטים שונים של תפיסת צה"ל לגבי השואה והמשמעות שהוא מעניק לה כיום.

ההרצאה תעסוק בהיבט אחד של תפיסה זו - השכול הישראלי. במסגרת המסעות של חיילי צה"ל לפולין מתקיימות פעולות ייחודיות שונות, שבהן מוצג, בדיבור ובמעשה, קשר בין השכול, ההקרבה והגבורה, וקישור זה מאפשר לצה"ל לעצב (במודע או שלא במודע) שיח מחודש בנוגע למושגים אלה. משלחות המפקדים במדים, שאליהן מצטרפים הורים שכולים, יוצרות מסגרת מורכבת יותר לקשר הנוצר בין השכול הישראלי לבין קורבנות השואה - כשרשרת אחת של קורבנות העם היהודי לדורותיו במרחבים השונים: קורבנות העבר (השואה ומלחמות ישראל שהיו), ההווה (האיומים הביטחוניים העכשוויים), והעתיד (האיומים הביטחוניים העתידים המתחייבים מהגורל היהודי). במהלך מסעות "עדים במדים" מעוצב רעיון זה בפומבי, ומוצג בצורות שונות: הוא מועבר לא כמסר שולי ו/או משתמע, אלא בגלוי, דבר שבעטיו נראה חיבור זה טבעי ומובן מאליו.

בהרצאה יוצגו המסגרת הסמלית והשיח המאפשרים את הקישור בין קורבנות השואה לבין חללי צה"ל כחלק מאותו מכלול צבאי-ישראלי מגויס שמטרתו זהה. במסגרת המסע בא מכלול זה לידי ביטוי בטקסי הזיכרון, בפעולות שילוט קברים בבית הקברות היהודי בגטו לודז', ובהצטרפות לוחמים מעוטרים באותות גבורה למסעות. כך נע הצבא בין שני קטבים הנוכחים בשיח אשר עולה ומתקיים במסעות - השלמה עם גורלו של העם היהודי בכלל ובישראל בפרט: מצד אחד, להיות נדון לרדיפה ולאיום קיומי מתמיד, ומצד אחר, כדי להתמודד עם גורל זה, לפתח עוצמה צבאית ולשמור עליה, בד בבד עם היכולת להפעיל כוח.

בהצגת הרצף הזה משמשים, לעיתים במכוון ולעיתים במשתמע, סמלים, מיתוסים ודוגמאות היסטוריות, וההיזקקות להם דווקא על אדמת פולין יוצרת תפיסה מחודשת של תפקיד הצבא הישראלי, יחסיו עם החברה הישראלית בכלל, והתמודדותו עם סוגיית השכול בפרט.