יצירת קשר עם יהונתן

מגורים: תל אביב
תעסוקה: סטודנט לתואר שני במדעי המחשב


דוא"ל: [email protected]

יהונתן תבורי

בוגר תואר ראשון במדעי המחשב

נאומו של יהונתן בטקס קבלת התואר, מאי 2018:

נשיאות נכבדה, אנשי הסגל האקדמי והמנהלי, משפחות יקרות, בוגרות ובוגרים, ערב טוב.
שמי יהונתן תבורי, בן 19 מתל אביב. אני נרגש וגאה לשאת דברים כאן היום, כבוגר תואר ראשון במדעי המחשב של האוניברסיטה הפתוחה.
 
הצטרפתי לאוניברסיטה כנער בחטיבת הביניים, בהיותי בן 13 וחצי (כן, אז עוד ספרתי בחצאי שנים). מאז, במשך ארבע שנים למדתי והשלמתי את לימודי לתואר באוניברסיטה הפתוחה, במקביל ללימודים בתיכון, ובכל אחת מארבע שנות לימודיי, הייתי מצטיין נשיא.
מהר מאוד, הלימודים האקדמיים, כמו גם ההודעות וההתראות הרבות בקבוצות הווצאפ של הקורסים, הפכו לחלק משמעותי בחיי, ואני בטוח שבחיי כולנו.
לאחר שהשלמתי את לימודיי לתואר, המשכתי ללימודי תואר שני במדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב. שם גם שימשתי כמתרגל בשנתיים האחרונות. כיום, אני חייל בצבא ההגנה לישראל.
אבל אני רוצה לחזור אתכם רגע לצעד הפתיחה:
שיעור ראשון שלי באוניברסיטה. שם הקורס: מבוא למדעי המחשב.
השיעור החל, והמרצה פתח ושאל: ״אתם יודעים מה זה אלגוריתם?״ ואנחנו אמרנו ש״לא״. הוא אמר לנו ש:״זה בדיוק כמו להכין פסטה!״. הסתכלנו עליו בתמיהה והתחלנו לצחוק.
בתגובה, הוא ניגש ללוח והחל כותב מתכון להכנת פסטה (ברוטב עגבניות, אם אני זוכר נכון..). קצת מופתע, אמרתי לחבריי שלא ידעתי שנרשמנו לחוג לבישול. כולנו פרצנו בצחוק עד שאחד החברים יצא מן הכיתה משום שלא הצליח להפסיק. והמרצה - החל להוכיח לנו כיצד המתכון שהופיע מולנו הוא אכן אלגוריתם.
 
יושבים אתנו כאן היום, בוגרי האוניברסיטה – ובהם אלו שהחלו את לימודיהם בתיכון, חיילים בשירות חובה וקבע. סטודנטים במגוון גילאים, עבודות ותחומי עיסוק, המגיעים ולומדים מכל קצוות הארץ שלנו, הורים לילדים ואפילו מבוגרים מעט יותר שכבר יצאו לפנסיה. היום, כנציג הבוגרים – אני שואל את עצמי מהו אותו המתכון להכנת בוגר באוניברסיטה הפתוחה - שהביא את כולנו, שמחים ונרגשים, למעמד נכבד זה?
הבסיס למתכון מתחיל בהשכלה אקדמית ברמה גבוהה. השכלה, המונגשות באמצעים אינטראקטיביים, וספרים המאפשרים לימוד עצמי.
ועוד, כוס של קבלה פתוחה ושווה לכולם, גם ללא תלות בגילם. כך למשל, התאפשר לי להתחיל את לימודי לתואר.
כף מלאה בחדשנות מחקרית. ונוסיף קערה של משמעת עצמית.
אחרון, אך לא פחות חשוב - נוסיף למתכון ממ״חים וממ״נים. ועוד ממ״נים.
הכול מתערבב יחד באמצעות השותפות בין הסטודנטים שקיימת באוניברסיטה. שותפות זו באה לידי ביטוי כבר מהיום הראשון שלנו בתואר – החל מהשיחות בהפסקות השיעורים ודרך הקשר השוטף שניהלנו לאורך הסמסטרים. בעיקר, לקראת מועדי ההגשה ובתקופות הבחינות, שם ניהלנו קשר רציף במיוחד של ״חילופי מידע״.
להבדיל מהאלגוריתמים וקטעי הקוד שכתבנו במהלך התואר, את המתכון הזה אי אפשר להריץ באף מחשב, והוא לא עבר ״קימפול״ על ידי אף ׳מהדר׳ ממוחשב. אלא, אנו – בוגרי האוניברסיטה הפתוחה – פעלנו לפיו, בהתמדה ובנחישות, כמו גם בסקרנות ובשאיפה ללמוד. והיום, ״הפסטה״ של כולנו מוכנה. אז אומנם להבדיל מפסטה את התעודה אי אפשר לאכול – אבל לפחות אפשר לתלות אותה על הקיר. אני חייב להודות שאחרי כל זה, לא למדתי לבשל – אבל כן רכשתי כלים ומיומנויות רבות שליוו אותי במהלך הלימודים האקדמיים, וילוו אותי בהמשך דרכי.
 
לסיום - אני רוצה להודות להוריי, שתמכו בי לאור כל הדרך.
ונאמר תודה רבה לאוניברסיטה הפתוחה, שכל קורס וקורס שבה פתח לפני כולנו עולמות מדעיים, נרחבים ומבוססים והעניקו הבנה חדשה בעולם. כי האוניברסיטה הפתוחה, לא סתם נקראת פתוחה – אלא היא פותחת עולמות ואפשרויות לכל מי שנכנס בשעריה. והנה, גם אחותי בת ה15 לומדת כבר השנה השנייה באוניברסיטה זו ומצטיינת בלימודיה.
ברכות לבוגרים, מזל טוב לכולנו!