נאומו של יצחק בטקסט קבלת התואר, מאי 2017:
בוגרות ובוגרים יקרים, משפחות וחברים, נשיאות האוניברסיטה הפתוחה, הסגל האקדמי, ערב טוב.
הערב הזה הינו ציון דרך משמעותי בשבילי.
אני רוצה לשתף אתכם בקצרה בסיפור חיי, כדי שתבינו עד כמה הערב הזה לא מובן מאליו בעבורי.
גדלתי במשפחה חרדית, למדתי במוסדות חרדיים – תלמוד תורה, ישיבה.
בגיל 18 הכרתי את אשתי היקרה, רבקה, לאחר נישואינו המשכתי ללמוד במסגרת ישיבתית. בגיל 19 הפכנו להורים לבננו הבכור, נחמן. לאחר שנה וחצי חבקנו בת נוספת, איילה. האושר היה רב, אך במקביל ההוצאות גדלו והרגשתי שהגיע העת להביא פרנסה לביתי.
מהר מאוד המציאות טפחה על פניי.
באותה העת הייתי חסר השכלה תיכונית, ללא ידע בסיסי במתמטיקה ובאנגלית, ללא ניסיון או כישורים מקצועיים. חיפשתי במודעות הדרושים משרות שאוכל להשתלב בהן, והבנתי שאם אני רוצה לפרנס את משפחתי אצטרך לקחת את העבודה הראשונה שאתקבל אליה. במקרה שלי – מוכרן בחנות מוצרי חשמל. הספיקו לי כמה ימים בין טוסטרים לקומקומים כדי להבין שאני דורש מחיי יותר מזה.
כמה שנים חלפו ואני כבר אב לארבעה, המשכתי לחפש ולחקור אודות מקצועות שונים, וגיליתי שתחום החשבונאות קוסם לי. רציתי להגשים את החלום של כל סטודנט לחשבונאות: להתמחות ב-"ביג 4" – אחד מארבעת המשרדים הגדולים. אבל כמובן "יודעי דבר" מיד אמרו לי – שרק הטובים והמקושרים ביותר מתקבלים.
וכך, נעדר כל ידע במתמטיקה ובאנגלית, נרשמתי בשמחה לקורס הראשון. והאמת היא – שעוד לא היה לי מושג לאן נפלתי. קורס רדף קורס, ממ"ן רדף ממ"ן, הצלחות וגם כישלונות. אני נזכר במפגש הראשון של קורס חדו"א: כשהמנחה כתבה על הלוח משוואה עם X ו-Y ואני תהיתי לעצמי האם זה שיעור חשבון או אנגלית... עד כדי כך זה היה סינית עבורי.
בשלב מסויים, הרגשתי שנמאס לי. כוחתיי אזלו, הציונים גם ככה לא מבריקים וכנראה שלא אתקבל לביג 4 - אז מה הטעם בכל זה? למרות זאת, המשכתי להתרכז במטרה: עתיד טוב יותר למעני ולמען משפחתי. ולכן בעמל רב, לאחר יום עבודה, בשעות הקטנות של הלילה, בעיניים חצי עצומות ישבתי לפתור ממני"ם ולהתכונן למבחנים.
כש"הרחתי" את סיומו של התואר, התחיל הלחץ למציאת מקום התמחות, שלחתי בחשש רב קורות חיים למשרדים השונים. והנה, זומנתי לראיון עבודה בפירמת רואי החשבון העולמית דלויט. אני מוכרח לציין שלהפתעתי, המראיינת התפעלה מהיותי בוגר של האוניברסיטה הפתוחה, הרגשתי שהיא מודעת להשקעה הרבה וליכולות האישיות הנדרשות מבוגרי האוניברסיטה הפתוחה.
והנה, למרות חששותיי – התקבלתי! אני בביג 4! מזה כשנה ושלשה חודשים אני מתמחה בחברת דלויט, אני לומד ומתמקצע. אני מגשים את החלום. יש משפט ששמעתי של רבי ישראל מסלנט, והמשפט הזה נתן לי כוח, וליווה אותי במהלך התואר: העולם אומרים, "אם אין יכולים לעבור – חוזרים לאחור", ואנחנו אומרים – הטעים הרבי מסלנט - "אם אין יכולים לעבור מוכרחים לעבור".
בחומש ויקרא פרק כ"ה פסוק ל"ה "והחזקת בו וחי אחיך עמך". הרמב"ם מפרש שפסוק זה מתייחס למעלת הצדקה המובחרת ביותר שהיא נתינת הזדמנות לאדם לפרנס את עצמו בכוחותיו הוא. אני אסיר תודה לאוניברסיטה הפתוחה שנתנה לי את ההזדמנות לחולל שינוי בחיי המקצועיים והכלכליים, וזאת באמצעות הייחודיות שלה, שבה היא פותחת שער לאקדמיה לכל סטודנט שמוכן להתאמץ לשם כך, ללא התייחסות להשכלה קודמת, גיל, מין ומגזר.
אני מאחל לנו, הבוגרים שהתאמצנו והגענו לרגע זה, שנמשיך להתאמץ ולהצליח במטרות החשובות לנו בחיינו ולהגשים חלומות, שנמשיך להוכיח כי קיימת האפשרות לקיים חברה ישראלית הטרוגנית ומאפשרת, שבה ניתנת הזדמנות שווה להצלחה לכל אדם ומכל מגזר.
ולסיום, אני רוצה להודות למשפחתי ובפרט לרבקה אשתי על התמיכה והאמונה בי, שאפשרה לי להגיע לרגעים אלו. וכפי שאמר רבי עקיבא לתלמידיו בבואו לביתו לאחר 24 שנות לימוד "שלי ושלכם - שלה הוא".
תודה רבה לכם!