הפקת ענק מושקעת של סרט אנימציה אמריקאי הולכת ונרקמת דווקא בירושלים. אביב שכטר, בוגר חשיפה, מספר על התהליך המורכב של יצירת סרט בתלת-מימד ועל הדרך שעבר כדי לנהל מחלקה בפרויקט הזה
פריצה החוצה אל העולם הרחב היא חלומם של סטודנטים רבים במקצועות היצירה השונים. למשל, אנימציה וגרפיקה הן במובן מסוים שפות בינלאומיות, ופוטנציאל החשיפה גדל ככל שהגבולות מתרחבים. אבל מסתבר שאפשר להביא את חו"ל לכאן, ויותר מזה – אל עיר הקודש. סרט אנימציה דובר אנגלית ומדובב על ידי כוכבים מוּכרים הולך ונרקם בירושלים במסגרת מיזם בינלאומי, שסופו הפצה בסדר גודל של הסרטים המסחריים שמנפיקים האולפנים הגדולים, כגון: דיסני, פיקסר, דרימוורקס ובלוסקיי.
אביב שכטר, בוגר בית הספר חשיפה, עובד כראש מחלקה בפרויקט. "יש בעולם רק מעט אולפנים שמסוגלים להפיק סרט אנימציה תלת-ממדית", אומר שכטר, "סרט הוא פרויקט מורכב שמעורבים בו הרבה אנשי מקצוע, ידע טכני רחב והמון כסף. בסטודיו כזה עובדים בדרך כלל 200-300 איש, שכוללים ציירים, מתכנתים, אנשי הפקה, תסריטאים, במאים, עורכי סאונד ושחקנים. כיום, האולפנים הגדולים משקיעים יותר ממאה מיליון דולר בסרט בודד, עוד לפני הוצאות שיווק".
מי שהאתגר הזה לא הפחיד אותו הוא אראל מרגלית, מייסד קרן הון הסיכון המצליחה JVP והישראלי הראשון שנכנס לרשימת מידאס היוקרתית של פורבס. מרגלית הקים את סטודיו Animation Lab שבו עובד שכטר, כחלק מחזון לפתח את ירושלים כמרכז תוכן בינלאומי. "יש בארץ הרבה אנשים מוכשרים", אומר שכטר, "ולישראלים יש גם נטייה למצוא פתרונות קלים ומהירים יחסית. רק שזה לא פשוט להפוך בעלי פוטנציאל לאנשי מקצוע. לכן הביאו לכאן אנשים עם ניסיון רב מחו"ל, כדי להכשיר. אבל המטרה היא שבסופו של דבר הסטודיו ינוהל בעיקר על ידי ישראלים". שמו הזמני של הסרט הראשון שלהם הוא The Wild Bunch, וגיבוריו הם דייזי, פרח חיננית, ודמויות נוספות מעולם הצמחים.
ספר קצת על התהליך של הפקת סרט אנימציה תלת-ממדי.
"מדובר בתהליך מורכב שאורך מספר שנים. השלב הראשון הוא לחשוב על סיפור ולבנות עלילה ראשונית. אחר כך, כדי לבדוק אם הסרט עובד, ואיך הסצינות זורמות, מכינים אנשי ה-story board גרסה ראשונית של הסרט. הם משתמשים בציורים רק לשם הדגמה, עורכים את הציורים לסרט, מחברים מוסיקה זמנית כדי לתת אווירה, ומשתמשים בשחקנים מחליפים כדי להקליט קולות. במקביל, מחלקת ה-art מעצבת את הדמויות, החפצים והסביבות, ויוצרת את הצבעוניות של הסרט, התחושה, התאורה ועוד. משם זה נשלח למחלקת הגרפיקה הממוחשבת (CG), שהיא הלב של הסטודיו. המחלקה הראשונה ב-CG היא ה-modeling, שם מפסלים את הדמויות והסביבות במחשב ויוצרים מעין פסלים וירטואליים. משם עוברים החומרים לאנשי הטקסטורות וה-shading, שמוסיפים את הצבע, הטקסטורה והחומרים (מתכת כחולה מגיבה אחרת מאשר עור, נייר או קטיפה באותו צבע). במקביל, החומרים עוברים למחלקת rigging, שבונה את כל המערכות שנמצאות מתחת למודל ומאפשרות להזיז אותו – תנועות גוף, הבעות פנים, תזוזה, דלת שנפתחת. בניגוד לאנימציה קלאסית, אין פה פריימים מצוירים. משם החומרים מגיעים למחלקת בימוי השוטים (layout), למחלקת אנימציה, למחלקת אפקטים, למחלקת התאורה ועוד. לאחר מכן עורכים את הסרט".
מה התפקיד שלך בכוח?
"אני מנהל את מחלקת rigging. התפקיד שלנו הוא לבנות את השלד של הדמויות, כדי לאפשר לאנימטורים להזיז את הפסל. בפועל, אני בונה מערכות מורכבות שמבצעות פעולות שונות ומגוונות, ובנוסף גם מתכנת סקריפטים".
הגעת לשם בעקבות אהבת האנימציה?
"לא בדיוק. הגעתי לשם מאהבת היצירה. נמשכתי לתלת-מימד עוד לפני הצבא, אהבתי את החיבור בין אמנות ומחשבים. כשהגעתי לחשיפה למדתי בתוכנית אמנות המדיה הדיגיטלית (כולל מגמת אנימציה), ושם הכרתי את המרצה יובל נתן, שביים בין השאר את הקליפ הידוע של אורן לביא. נתן חיבר אותי אל חברת DPSI, שבה עבדתי עד שהיא נסגרה. אחר כך התפרנסתי מעבודה על הדמיות רפואיות, הדמיות צבאיות, מעברונים, פרסומות וסדרות. ואז הגעתי אל הסטודיו הזה".
מה חשוב כדי להצליח במקצוע?
"בדרך כלל בתחום הזה חשוב מי אתה – דרושה גישה נכונה, תפיסה נכונה וסקרנות ללמוד דברים לבד. צריך לזכור שלא כולם הופכים לבמאים וליוצרים, כי אם כולם יהיו במאים – לא יהיה שום סרט. לכן, צריך ללמוד הרבה ידע טכני, ואין בעיה למצוא חומרים באינטרנט. בסטודיו שלנו אנחנו מעבירים קורס למתקדמים בכמה מחלקות. באופן כללי, מי שמשקיע בתחום ויש לו כשרון, יכול להגיע לתוצאות טובות".
* אביב שכטר הוא אנימטור, עובד בחברת Animation Lab. בוגר מדיה דיגיטלית בבית הספר חשיפה.
