למידע נוסף מלא/י פרטיך
אני מסכים/ה לקבל מידע, עדכונים ודבר פרסומת מהאוניברסיטה הפתוחה בדוא"ל ו/או מסרונים

לחיות כדי לתסרט

סיפורים משפחתיים ואנשים מעניינים שהוא פוגש מתנקזים אל סרטיו המוערכים של מרקו כרמל, שיצירתו “אחותי היפה” זכתה לאחרונה בפרסי אופיר. על יצירה כדרך לטיפול בבעיות אישיות, על פחד מביקורת, ועל ייחודיות בעידן של עומס

כתבה: טלי גלסקי

החיים הם אינם מה שאתה חי, כותב גבריאל גרסיה מרקס בספרו "לחיות כדי לספר", אלא מה שאתה זוכר מהם והאופן שבו אתה זוכר אותם כדי לספרם. במקרה של יוצר הקולנוע מרקו כרמל, החיים הם מה שהוא זוכר כדי ליצור ממנו סרט. יצירה שמכוּונת פנימה, לא פחות מאשר החוצה.

“אני עושה קולנוע משתי סיבות", הוא אומר, “האחת, כדי לרגש אנשים, והשנייה, כדי לטפל בשריטות שלי. הרי מי הולך לעשות קולנוע, עושה זאת כדי לטפל בעצמו. זה תהליך ארוך – שנתיים לכתוב, שנתיים לאסוף כסף, אחר כך עבודה על הסט והעריכה, ובסוף מגיעות הביקורות. אחרי כל העבודה, אתה יושב באולם חשוף ועירום, במשך תשעים דקות, וכל אחד יכול להגיד עליך מה שהוא רוצה”.

הביקורות דווקא משבחות את העשייה של כרמל. היוצר, שנדמה כאילו סיפור חייו נלקח מסרט פנטסטי, החל את הקריירה שלו בעזרת דחיפה ממנטור שפגש במקרה, אשר מימן את לימודיו וסייע לו בצעדיו הראשונים בתחום זה. סרט הגמר שלו, "ארחי פרחי”, זכה בפרס בוגרי קמרה אובסקורה והוצג בפסטיבל ירושלים ובפסטיבל מונפלייה. לאחר מכן ביים שלל סדרות דרמה, תוכניות טלוויזיה, קלטות ילדים, כתבות וקליפים. בהמשך ביים כרמל שלושה סרטי תעודה: "נס בשרון" (1998), "שניות של תהילה" (2004) ו"מטריפולי לברגן בלזן" (2005). בשנת 2007 יצא בצרפת סרטו הראשון באורח מלא, “הסודות של מישל" “הסודות של מישל", ובימים אלה מוצג סרטו השני, "אחותי היפה” , שזכה בשני פרסי אופיר.

הדמויות שלך הן לרוב צבעוניות מאוד ומורכבות. כיצד מתהווה אצלך דמות?
"רוב הדמויות שמופיעות בסרטים שלי עברו בחיים שלי. הכתיבה מתחילה ברעיון לסיפור, ואת הדמויות אני מחפש בעולם סביבי או בהיסטוריה הפרטית שלי. את מה שאני רואה ושומע אני מתרגם לאמירה אישית. למשל, בסרט החדש יש דמות בשם בן לולו, שמסתובבת עם עגלת אגד, שמי שעולה עליה מת בסוף. הבחור הזה באמת קיים; הוא חי בקרית ים ומסתובב כאילו הוא נהג אגד, מאז שאבא שלו, שהיה נהג אגד, נהרג בתאונת דרכים. הפכתי אותו למעביר מעולם החיים אל עולם המתים, כמו במיתולוגיה היוונית (כארון – ט"ג). או למשל, אם שמעתי סיפור על אישה שראתה פתאום חתול ענקי שחסם לה את הכביש, אז אלך לפגוש אותה ולהכיר את העולם שלה. את כל הסיפורים של האנשים שחקרתי עד כה, כשבעים דמויות, אני שומר בתיקייה”.

מי הוא הקהל שעליו אתה חושב כשאתה יוצר?
“אני יוצר סרט לקהל ישראלי. הבסיס של הסיפור הוא אוניברסלי; למשל, סדקים בזוגיות בתוך מערכת יחסים בין זוג לרוח רפאים, שלא תעזוב עד שלא יסגרו איתה מעגל. אבל דרך הצגת הסיפור היא מאוד ישראלית. קיבלתי הרבה הודעות דואר אלקטרוני ומסרונים מאנשים שהזכרתי להם את הילדות ואת המשפחה. לפני יום כיפור הגיעו הרבה תגובות מרגשות מאנשים, כי הסרט דן בחשבון נפש”.

מה הוא החלק הכי קשה בעשיה הקולנועית בעיניך?
"למצוא את הסיפור ואת הדמויות. קשה מאוד לחדש היום, ואתה צריך למצוא את הנקודה הייחודית שלך. בארץ, כל מי שבן ארבעים לפחות יש לו סיפור. זו מדינה של מהגרים ובני מהגרים, שעברו הרבה ונמצאים במלחמה עם עצמם ועם העבר שלהם. בגלל זה יש לנו קולנוע כל כך טוב – אנחנו עשירים”.

על מה אתה עובד עכשיו?
"אני עובד על סרט לבני נוער על חבורה של גולשים. מרתק אותי לעסוק בנעורים, כי יש בהם כל כך הרבה כוח. אני מחלק את העבודה שלי לשניים, כי אני במאי אישי וגם במאי של עבודות מוזמנות. אבל על כל פרויקט אני עובד כאילו הוא הפרויקט הכי חשוב שלי, בין אם זו קלטת ילדים ובין אם זה פיצ'ר של ארבעה מיליון דולר. ולרוב התוכן יעסוק בתחושת שייכות וחיפוש מקום בחברה”.

אתה מרגיש בנוח במקום שבו אתה נמצא?
"ברור, אני עושה את העבודה שאני הכי אוהב בעולם – כתיבה ובימוי. לקח לי הרבה שנים להרגיש שייכות, אחרי כל המעברים מישראל לצרפת ואז שוב לישראל. היום אני יותר רגוע”.


מרקו כרמל - במאי דרמה ודוקומנטרי בתעשיית הקולנוע ובטלוויזיה, מנחה את סדנת האמן בבימוי, בביה"ס חשיפה



אני מסכים/ה לקבל מידע, עדכונים ודבר פרסומת מהאוניברסיטה הפתוחה בדוא"ל ו/או מסרונים

דף הבית
לצור קשר דרך טלפון
השארת פרטים