למידע נוסף מלא/י פרטיך
אני מסכים/ה לקבל מידע, עדכונים ודבר פרסומת מהאוניברסיטה הפתוחה בדוא"ל ו/או מסרונים
חשיפה » מאמרים » מאמר

תשכחו מבראנז'ה

עם נחישות, יצירתיות, סקרנות ואנרגטיות יוצאת מורן נגר ליום עבודה כעיתונאית. בריאיון היא מספרת על המסלול שעשתה כסטודנטית במרכז לתקשורת, במסגרתו שילבה בין לימודי התואר ללימודים המעשיים בתחום העיתונות בחשיפה, לעבודה באתר nrg וברדיו תל-אביב, ועל הבחירה (התיאורטית) בגיל ריבה כמנטור

כתבה: טלי גלסקי
צילום: טל נגר


יש רגעים, בכל עבודה, שממשיכים ללוות אותך הלאה, מעֵבֶר לתחומי האירוע המקצועי. עבור מורן נגר, עיתונאית בוגרת בית הספר חשיפה, אחד מהרגעים הללו היה ריאיון עם ציירת. "נשלחתי לראיין את שרון לב, ציירת מאוד מוכשרת הלוקה בתסמונת אשר. שרון היא חירשת וכבדת ראייה, ולכן ביצענו את הריאיון בכתב. הקלדתי את השאלות בפונט מוגדל על מסך מחשב, וכך היא גם ענתה. במהלך השעות שבהן שוחחתי איתה, הרגשתי שאני נכנסת לעולם של אדם שלא הייתי מגיעה אליו בשום דרך אחרת".

ההנאה של מורן ממפגשים עם אנשים עולה לאורך השיחה איתה. "מה שמעניין אותי בכתבות שעליהן אני עובדת אלה האנשים שמאחורי הסיפורים", היא אומרת, ומוסיפה: "בתחום הזה מכירים כל הזמן אנשים חדשים. בנוסף, הוא מאוד דינמי ומעניין; רוכשים מיומנויות חדשות ולומדים כל הזמן, וכדי להתמודד עם כל זה חייבים ליצור שיתופי פעולה".

שיתופי הפעולה של מורן כוללים את הכתבים והעורכים, שעִמם היא עובדת כמפיקה וכתבת בדסק החדשות של אתר nrg, את היחצ"נים, את המרואיינים ועוד. לפני כן עבדה ב"ידיעות השרון" ככתבת תרבות ולייפסטייל, וכן ברדיו תל אביב.

מה הביא אותך לעסוק בעיתונות?

"זה נראה לי תחום יצירתי, ויש לי רקע במחול ובכתיבה. במהלך לימודי התואר הראשון בתקשורת וקולנוע באוניברסיטה הפתוחה גיליתי את המסלול לעיתונות ורדיו בבית הספר חשיפה. חשבתי שהעובדה שהמסלול הוא מעשי תקדם אותי ותעזור לי לצבור ניסיון. פגשתי שם אנשי מקצוע כמו בועז גאון, גיא בניוביץ ורונן שמיר, ולמדתי מהניסיון שלהם. במסגרת השיעור האינטראקטיבי פתחתי בלוג, שבו העליתי בעיקר סיפורים ושירים. זה שימש לי כרטיס ביקור ראשוני, כשחיפשתי עבודה ככתבת".

מה גילית על העבודה שלא ידעת לפני שהתחלת לעסוק בו?

"יש מעין דימוי בראנז'אי למקצוע העיתונות, אבל הוא חלף מן העולם. להיות כתב זו עבודה מאוד קשה. יש צורך בסבלנות ובנחישות, ואת המאמצים הקהל לרוב לא רואה. למשל, כשעבדתי כמפיקה ברדיו תל אביב השגתי אנשים שיגיבו בשידור חי, ובמקביל לכך שאורח היה מגיע לאולפן הייתי צריכה לדבר עם היחצ"נית, להיות רגועה, ולהישאר בקשר עם המגיש כל הזמן. מי שמקשיב לשידור לא מרגיש את כל מה שמתרחש מאחורי הקלעים".

איך היה עבורך המעבר מעיתונות מודפסת לאינטרנט?

"מבחינתי, יש הבדל גדול. באתי מעיתון שבועי, שבו העבודה הרבה יותר רגועה. העבודה באתר אינטרנט היא הרבה יותר אנרגטית, וגם יש יותר אפשרויות, כי לצד כתבות טקסט יש גם כתבות וידאו. ההבדל הוא גם בכתיבה עצמה: הכתבות לאינטרנט קצרות יותר. זה דורש ממני, ככתבת, להיות יותר ממוקדת.

"אירוע שזכור לי במיוחד בהקשר הזה הוא הופעה של מרגלית צנעני. זו הייתה ההופעה הראשונה שלה אחרי סיפור המעצר. נשלחתי לסקר אותה, וריאיינתי שם את הקהל. כשהכתבה פורסמה באתר, עלו הרבה טוקבקים. זה היה משונה, כי בעיתון מודפס לא באמת יכולתי לדעת מה חושבים הקוראים על מה שכתבתי".

לאן את שואפת להתפתח בתחום זה?

"אני תמיד אכתוב, ואני חושבת אולי אפילו להוציא ספר בעתיד. במקביל, אני רוצה להמשיך לעבוד בתחום התקשורת - בעיתון, באינטרנט או ברדיו. אני מאוד אוהבת לראיין אנשים, ומסקרן אותי לנסות לעשות את זה גם בטלוויזיה. אילו יכולתי לבחור מנטור, הייתי בוחרת בגיל ריבה. הוא גאון בעיני. הוא מראיין אדם במשך חמש שעות, מוציא ממנו דברים מדהימים שהמרואיין לא חשב שיאמר, ובסוף יוצא מזה ריאיון קצר ומצוין. אילו הייתה תוכנית ריאליטי של עיתונאים ומנטורים, הייתי בוחרת בו".

פרמיירה של הסדרה "יום האם"
מתוך סדרת כתבות חווייתיות של הקיץ
ריאיון בהופעת ההשקה של שלומי שבת

אני מסכים/ה לקבל מידע, עדכונים ודבר פרסומת מהאוניברסיטה הפתוחה בדוא"ל ו/או מסרונים

דף הבית
לצור קשר דרך טלפון
השארת פרטים