לצד הקו המקובל בתקשורת החרדית צומחות בשנים האחרונות אלטרנטיבות אשר מכבדות את הממסד הרבני, אבל גם פונות במקביל אל ציבור של חרדים שגולשים באינטרנט. ד"ר אינס גבל מספרת על מחקר תקשורת מרתק, המתמקד בתגובות התקשורת החרדית להנגשת ההשכלה הגבוהה לאוכלוסייה זו.
מאת: טלי גלסקי
מקובל לחלק את החברה החרדית בישראל לשלושה זרמים מרכזיים: הזרם הליטאי, הזרם החסידי והזרם המזרחי. לכל אחד מהם מאפיינים משלו, סמכות רבנית משלו, וגם כלי תקשורת ייעודיים. אולם, בשנים האחרונות החל להתפתח זרם חדש, אשר מכונה "החרדים החדשים". חרדים אלה מאמצים חלק מדפוסי התרבות של החברה החילונית: הם גולשים באינטרנט, נוסעים לחו"ל, וחלקם אף עובדים בחברות חילוניות. לשינוי הזה ניתן למצוא הדים גם בתקשורת החרדית.
ד"ר אינס גבל וד"ר ורדה וסרמן, שתיהן חוקרות באוניברסיטה הפתוחה, נמצאות כרגע בעיצומו של מחקר המתמקד בתגובות של כלי תקשורת חרדיים לנושא ההשכלה הגבוהה. לפני שנה אישרה המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) תוכנית להנגשת מערכת ההשכלה הגבוהה לציבור החרדי, במטרה להגדיל את סיכויי ההשתלבות של החרדים במשק הישראלי. החוקרות בוחנות את המחלוקת בתוך הקהילה החרדית ביחס לסוגיה זו, תוך ניתוח פרסומים שונים בעיתונים ממסדיים ובכלי תקשורת עצמאיים.
ד"ר אינס גבל
ד"ר גבל, למה הכוונה במונחים "עיתון ממסדי" ו"עיתון עצמאי"?
"דגמנו עיתונים המייצגים את הממסד הרבני, כגון 'יתד נאמן' ו'"המודיע', אשר מזוהים עם הזרם הליטאי. לעומתם ישנה עיתונות עצמאית, אשר אינה מזוהה עם מפלגה כלשהי או עם מוסד רבני כלשהו, אלא פונה במידה מסוימת לחרדים החדשים: לדוגמה, המגזין 'למשפחה' ואתר האינטרנט 'בחדרי חרדים'. אין לנו נתונים לגבי מספרם של "החרדים החדשים" וביחס למספר הקוראים של העיתונים השונים, אבל אנחנו כן יכולות לומר, שהעיתונות הממסדית מתייחסת לעיתונים העצמאיים ומבקרת את מה שהם כותבים. מכאן אנו מסיקות, שלעיתונות העצמאית יש השפעה על הציבור, ושהיא מהווה איום כלשהו בעיני העיתונות הממסדית".
כיצד מתייחסים שני הזרמים התקשורתיים הללו להשכלה הגבוהה?
"מהטקסטים שקראנו עולה, שהם רואים בהשכלה הגבוהה פתח להתבוללות או לחילון. לדעתם, החברה הכללית (החילונית) מנסה לשלב את החרדים בהשכלה ובשוק העבודה על מנת לשבור את המבנה הקהילתי שלהם ואת הייחודיות התרבותית שלהם. לגבי התכנים האקדמאיים, הם בעיקר מתייחסים אליהם בבוז. התפיסה היא, שההשכלה הגבוהה עוסקת בנושאים טריוויאליים ולא חשובים".
מה הם ההבדלים בין העיתונות הממסדית לבין העיתונות העצמאית ביחסן לנושא זה?
"גם העיתונים הממסדיים וגם אלה העצמאיים יותר מתייחסים בכבוד רב למעמדם של הרבנים ולחשיבותו של לימוד תורה. כלומר, גם העיתונים העצמאיים אינם שוברים את המסגרת החרדית ההדוקה. עם זאת, יש ביניהם הבדלים של סגנון ושל גישה. המסר של העיתונות העצמאית הוא, שעליהם להתאים את עצמם למציאות הכלכלית. בנוסף, השפה שבה הם משתמשים היא פחות ציורית, פחות מצטטת מהמקורות, והרבה פחות רגשנית".
באיזו שפה משתמשת העיתונות הממסדית?
"השפה היא מאוד מליצית וציורית, ושואבת מן המקורות. למשל, אחד המאמרים, שהציג את החשש של החברה החילונית מהאיום הדמוגרפי החרדי, כינה את החילונים 'אנשי פן-ירבה שתוקפים אותנו'. יש גם שימוש באנלוגיות של צוררים כמו פרעה ואנטיוכוס, ולרעיונות החילוניים בנושא חינוך לחרדים הם קוראים גזירות. גם מוטיבים מעולם החי משמשים את העיתונות הממסדית - נחש, תמנון. נקודה נוספת שמעצימה את מוטיב הרדיפה היא שימוש במונחי מלחמה".
מיעוט נרדף
תחושת המתקפה עולה מטקסטים רבים שבדקו החוקרות. "מוטיב מרכזי שמצאנו הוא הדיכוטומיה של הם מול אנחנו", אומרת גבל. "יש לכך כמה ביטויים: אחד מהם הוא לעג ליֶדע החילוני. למשל, בכתבה על עבודת דוקטורט בארכיאולוגיה, שבה תוארו הרגלי הכשרות של היהודים שחיו בארץ בתקופת בית שני, נכתב כך: 'תמצית הגילוי המרעיש שמניע את אמות הסיפים: תושבי ירושלים בתקופת בית שני, שמרו על אורח חיים יהודי!!... כעת החזיקו חזק, כדי שלא תיפלו מהכסא למשמע הטוויסט המפתיע בעלילה: ניתוח של הממצאים מעלה כי החזיר בולט בהעדרו'. הכתבה ממשיכה באמירה הבאה: 'אז נכון שכל תינוק ותינוקת חרדיים, מדן ועד באר שבע, יודעים מתוך המקורות שהיהודים בבית שני היו יראים ושלמים... רק שלמרבה הצער אין להם דוקטורט; יחי ההבדל הקטן'. יש כאן זלזול גדול בידע שהושג באמצעות מחקר אקדמי".
ובכל זאת, יותר ויותר חרדים לומדים מקצוע ועוסקים בו.
"בעשר השנים האחרונות צצו מכללות חרדיות, שמציעות תכניות לימוד כגון גרפיקה, עריכת דין וחינוך. אבל הן אינן חותרות תחת האידיאולוגיה השלטת. עדינה בר שלום, בתו של הרב עובדיה יוסף, מנהלת מכללה כזו, והיא עצמה אומרת שהאידיאל הוא להיות תלמיד חכם, אבל המציאות דורשת התייחסות אחרת. כלומר, היא אינה שוברת את המסגרת.
"חשוב לזכור, שאין מצווה אשר קובעת שאסור ללמוד פיסיקה או מצווה שאוסרת לעבוד. בקהילות יהודיות בגולה רוב האנשים עבדו, ולמיעוט של אליטה אינטלקטואלית איפשרו לעסוק בלימוד. בארץ התקבע מנהג אחר בגלל מערכת תקציבית מסוימת. נוסף על כך, במלחמת השחרור היו חיילים חרדים. דוד המלך היה חייל. הבעיה שאנחנו מדברים עליה איננה העבודה או הצבא כשלעצמם, אלא המסגרת החילונית שעלולה להשפיע על אורח החיים החרדי".
אז מדוע הם נרעשים?
"זה מאפיין קלאסי של קבוצות פונדמנטליסטיות, שחוששות משינוי. מבחינתן, כל ויתור עלול לגרור ויתורים אחרים. גם על שירות של חרדים בצבא אפשר לומר שאין שום בעיה, מפני שיש להם יחידות נפרדות, אבל החשש הוא שאם הם משרתים בצבא - מי יודע לְמה הם ייחשפו, ומה יבחרו לעשות אחר כך עם החשיפה הזו".
ד"ר אינס גבל היא מהמחלקה לסוציולוגיה, למדע מדינה ולתקשורת, וד"ר ורדה וסרמן היא מהמחלקה לניהול וכלכלה באוניברסיטה הפתוחה.
