לכל זמן, ועת לכל

לסרט הביכורים של אסתי שושן, "עקרה", יש מסר חתרני ונפיץ. הפרסומאית החרדית, בוגרת מסלול בימוי קולנועי בחשיפה שהפכה להיות פעילה חברתית בלי להתכוון, מנסה לקדם שינוי בתפיסות הקהילה שלה מתוך אהבה

כתבה : טלי גלסקי

ערב שבת, זוג עומד מול פמוטים שעוד מעט יידלקו. עוד רגע יישאו תפילה. "גם השבת נהיה לבד", הוא אומר. "להיות שניים זה לא לבד", היא עונה לו. בסצינה הזו, הכלולה בסרט הקצר "עקרה", שביימה אסתי שושן, מגולם הקונפליקט שעומד במרכז הסיפור – סיפורן של נשים חרדיות שאינן משתוקקות לילד, כלומר, לא כל כך מוקדם, כשהן צעירות מאוד וזה עתה נישאו. הבחירה של הגיבורה שלה היא חתרנית ומסוכנת.

"זהו סרט על נשים צעירות שנישאות בגיל מוקדם ומגויסות מייד למטרה של הבאת ילדים לעולם", אומרת שושן, בוגרת המסלול לבימוי קולנועי בבית הספר חשיפה, שבחרה לטפל בסרט הביכורים שלה בנושא טעון ומושתק. "אני רואה סביבי נשים שהן לא בשלות ולא מסוגלות להפוך לאמהות בגיל 19 או 20, אבל אין להן אופציה לחכות עם האימהוּת. עוד לפני שהן מצליחות לבנות מערכת זוגית יציבה ובריאה, הן כבר נכנסות להריון. אני רוצה לומר לנשים שזה בסדר לחכות, שאם זה מה שהן צריכות, הילדים שלהן יקבלו אמא בשלה ורגועה יותר, וכולם במשפחה ירוויחו מזה".

וזה משהו שאי-אפשר לבטא בדרך כלל?

"בחברה החרדית מותר לפתוח דיון כזה רק אחרי שניים-שלושה ילדים, אחרי ששילמת את חובך לחברה והוכחת לכולם שהכל בסדר איתך". הדברים האלה שאומרת שושן באים לידי ביטוי באחד השוטים הראשונים והמשמעותיים של הסרט, שבו נראית הדמות הראשית כשהיא ממרקת כוס זכוכית. העין שהיא נותנת בכוס משקפת את העין שנותנים בה, את הבדיקה הבלתי-פוסקת והדרישה למצג מושלם. אפשר לומר, שהחיים בתוך כל קהילה מזמנים צורך להתיישר לפי כללים, אבל אין ספק שמכלול הכללים הקשיח של הקהילה החרדית והאופי המהודק שלה הופכים את מקצה השיפורים המתמיד לאינטנסיבי במיוחד.

"אני לא רוצה להכליל", היא אומרת. "יש הרבה נשים שמצפות כל חייהן להפוך לאמהות. אבל לא כולן נוצרו מאותו שטאנץ, ולא לכולן מתאים אותו דבר. אני מדברת על סוג מסוים של נשים שמגיעת לשלב האימהוּת כשהן לא בשלות. הן לא מצליחות להיות שמחות ולהפיק את ההנאה מהאימהוּת שלהן, ולא תמיד יודעות למה, במיוחד בחברה שמקדשת ילודה. אני מנסה להשמיע את הקול שלהן ולהסביר מה הן מרגישות. שמעתי הרבה נשים שסבלו מדיכאון אחרי הלידה הראשונה. זה לא בגלל חוסר בתמיכה; אישה שיולדת, לרוב זוכה לקבל ארוחות חמות וגמילות חסדים, החברה מחזיקה אותה. אבל זה לא מספיק. להיות אמא זה תהליך הרבה יותר עמוק מאשר להיניק. זה להרגיש משהו נכון בתוכך, להרגיש שאת יכולה להיות שם בשביל נפשות אחרות שהן לא את. צריך גם לזכור, שרבות מהן מפרנסות יחידות, וצריכות לחזור לעבודה מהר. אין להן זמן לנוח בין הילדים".

אז מי מגדל את הילדים?

"זו סוגיה, כי אם נשים צריכות לפתח קריירה, מי מטפל בילדים? כשהילדים גדלים, הם עוזרים בגידול אחיהם הקטנים. אחת ההשראות לסרט הגיעה מאותן ילדות קטנות שסוחבות עגלות כל החיים, ושותפות לגידול האחים שלהן מגיל צעיר. מה קורה איתן כשהן גדלות? לאן הן יכולות לקחת את הילדות האבודה שלהן?"

את חיה בתוך החברה החרדית. האם את עושה מה שאומרים לך?

"שילמתי את חובי לחברה", היא מחייכת. "עשיתי הרבה שנים מה שמצופה ממני, ובשלב מסוים, כשהילדים גדלו, התחלתי לחשוב על דברים שלא חשבתי עליהם קודם. זה תהליך של התבגרות מאוחרת, כי כשאת צעירה את מאוד עסוקה".

שושן היא בת 36, אם ל-3 בנים ובת, בני 9-15. היא בעלת משרד לפרסום ומיתוג, וכתבה במהלך השנים טורי דעה בכלי תקשורת שונים, כגון ynet , אונלייף וכיכר השבת. אני שואלת אותה האם בדיעבד, הייתה בוחרת אחרת. "טוב לי היום במקום שבו אני נמצאת", היא עונה. "יש יתרון כאשר את בגילי עם ילדים גדולים. אני פנויה לדברים אחרים. אבל לא חייבים להתחיל כל כך מוקדם. אני לא מדברת בהכרח על עצמי בסרט הזה, אלא מנסה לתת קול לנשים אחרות שמפחדות לדבר".

האם את בעצם מנסה לשכנע את המשוכנעים, כי הרי רק קהל חילוני יוכל לצפות בסרט?

"אני מניחה שנשים חרדיות ואף גברים יצפו בו בסתר וגם בגלוי, כמו שצופים בסדרות ובסרטים אחרים. מלבד זאת, הסרט גם מספר על החברה שממנה אני באה, ופותח לחברה הכללית צוהר נוסף לשם; לא מתוך מבט אנתרופולוגי מלא בסטריאוטיפים, כמו שאני מוצאת בהרבה ניסיונות קולנועיים לתאר את החברה החרדית, אלא מתוך אהבה ואיכפתיות".

ובכל זאת, את משחקת בחומר נפץ.

"אני מאמינה שאני צריכה לעשות את מה שבוער בי בפנים. לכן גם התחלתי את המחאה לקראת הבחירות האחרונות".

דף הפייסבוק שפתחה שושן לפני הבחירות קרא לנשים לא לבחור בשום מפלגה שאינה משלבת נשים בשורותיה. הדף הזה יצר הדים ומשך אליה אש.

תיכננת להיות פעילה חברתית?

"לא התכוונתי, זה קרה בהחלטה של רגע, אחרי שיחה עם כמה חברות על כוס קפה. נשים פחדו להצטרף אלי בגלוי, ואני מאוד מבינה אותן".

איך זה שאת לא מפחדת?

"הפסקתי לפחד מזמן. קיבלתי הרבה הודעות נאצה וטלפונים מאיימים, אבל לצד זה קיבלתי גם הרבה תמיכה שעוזרת לי להישאר שם. אני יודעת שמישהו צריך להגיד את הדברים האלה. זה סוג של שליחות".

מה יהיה נושא הסרט הבא שלך?

"אני רוצה לעסוק בנושאי הגזענות והעדתיות במיגזר החרדי. אני מאמינה במדיום הקולנועי כדרך טובה ונעימה להעביר מסרים מבלי להטיף".

"לסיום", היא אומרת, "אני מבקשת להודות לכל הצוות הנפלא שעבד איתי, לשחקנים המדהימים שעשו עבודת קודש תרתי משמע, רותם שוורץ, בר פלד והמחזאית-שחקנית שרה פון שוורצה, לצלם המוכשר יואב גרטנר, ולעוד שני חברים מדהימים מבוגרי חשיפה שלמדו איתי במהלך השנה, ובלעדיהם לא היה סרט – המפיקה אופיר יצחק, ואלעד סולמי, שהיה גם עוזר במאי וגם עורך בחסד. להם, ולכל מי שהיה שותף לפרויקט הזה, אני אסירת תודה".

אסתי שושן היא אשת פרסום, בוגרת בית הספר חשיפה במסלול בימוי קולנועי. סרט הביכורים שלה, "עקרה", עוסק בלחץ על נשים חרדיות להביא ילדים לעולם.