מרד חמאה בשיח של האחים המוסלמים בסוריה

ליעד פורת

מרד חמאה 1982 שימש פרשת דרכים בתולדות "האחים המוסלמים" בסוריה. דיכויו האכזרי שבר את כוח ההתנגדות של התנועה והוריד מסדר היום שלה בעשורים שלאחר מכן את האופציה המהפכנית לשינוי המשטר. אולם, אירועי המרד נותרו חקוקים בתודעה ההיסטורית של "האחים". הם הפכו ל"מחוז זיכרון", שאותו הקפידה התנועה לתחזק ולשאוב ממנו תמיכה מוסרית ואמונה בצדקת דרכם באמצעות מפעל הנצחה תרבותי: טקסטואלי, ויזואלי ואף פיסי. בהנצחה זו תיפקדה האפיזודה של חמאה לא רק כאסון טרגי אלא גם כמופת הירואי, שראוי לעצב גם את הזיכרון הקיבוצי הסורי.
עבור "האחים", הפכו אירועי חמאה סמל חי למאבק האסלאמי בסוריה. מעמדם הרם נרכש באמצעות טיפוחה של חמאה כעיר אסלאמית בעלת הילה של קדושה. אך לא פחות מכך, באמצעות הבניית תפיסה של ניצחון במרד, העוברת דרך ניצחון הפרט שמוסר את חייו בשם אידיאל והקבוצה ששומרת על אחדותה ועל אמונתה הדתית, חרף יחסי הכוחות הלא סימטריים עם המשטר והאבדות הרבות.
המאמר אינו מבקש לכסות את תולדות התנגדותם האלימה של תושבי חמאה נגד המשטר הסורי. במקום זאת, המאמר מתמקד בנקודת השיא של האירועים האלימים ובהשתקפותם בשיח של "האחים". הוא מסיט את הדגש מדיון היסטורי לדיון נרטיבי ובוחן את אירועי המרד מנקודת מבט עצמית, היסטוריוגרפית, של התנועה וכיצד הם גויסו לקידום סדר היום של התנועה במאבקה בהמשטר.