תרומתם של השליטים המוסלמים המוקדמים לשיפוט ולתחיקה: המקרה של המט'אלם

נמרוד הורביץ

בתקופת האימפריות המוסלמיות המוקדמות היה פער ניכר בין תהליכי חקיקת החוק ובין האופן שבו נתפסו תהליכים אלה. אף על פי שהשליטים המוסלמים הראשונים הם שקבעו רבים מן החוקים והם שהחליטו על הפרקטיקות בתחומים כגון המשפט המנהלי הפלילי והציבורי (סיאסה שרעיה), תרומתם לא הוכרה בספרות המשפטית והמלומדים המוסלמים נטו להתעלם מחלקם של השליטים ומהמשפט הציבורי שהתהווה. חיבור זה בוחן את הדרת המשפט הציבורי מהשיח המשפטי משתי זוויות ראייה.
מזווית אחת, הוא סוקר את האופן שבו חוקרים בני זמננו הסבירו תופעה זו. רוב החוקרים המודרניים מציגים את הדרת המשפט הציבורי כתוצאה של מהלך שניזום ובוצע בידי משפטנים ימי ביניימים. על פי נרטיב זה, השליטים מוצגים כמי שהפסידו בעימות או ויתרו מתוך כבוד וההערכה למשפטנים. מאמר זה מציג את הדרת השליטים והמשפט הציבורי באופן שונה. לדעת המחבר, השליטים לא נדחקו בכוח על ידי המשפטנים. למעשה היה לשליטים אינטרס מובהק שהמשפט הציבורי יישאר מחוץ לשיח המשפטי. מבחינתם, כל עוד המשפט הציבורי נמצא מחוץ לשיח המשפטי, הוא אינו כפוף לו, וכך השליטים משוחררים מאילוצים ומהתנגשויות עם המשפטנים ועם החוק המקודש.
מן הזווית השנייה, המאמר בוחן את הדרת המשפט הציבורי דרך מוסד המט'אלם. מוסד זה, שאִפשר לנתינים מן השורה להתלונן על עוולות שגרמו להם בני השכבה השלטת, היה אמצעי חשוב לעשיית צדק בחברות אסלאמיות מוקדמות. למט'אלם הייתה תרומה מרכזית בהשגת יציבות פוליטית וכלכלית, וכך הוא תרם לביטחון, לתחושת הצדק החברתי ולכלכלה של החברות הללו. לאחר תיאור תרומת המט'אלם לחברה בוחן המאמר את האופן שבו כללי המט'אלם נוסחו בחיבורו של מוארדי, אל-אחכאם אל-סלטאניה, שנכתב במאה האחת-עשרה. המסקנה העולה מניתוח הטקסט היא שאל-אחכאם ממחיש את התעלמותו של השיח המשפטי מן המט'אלם, וכדי לדון במוסד זה נאלץ מוארדי, להמציא שיח משפטי חדש.