מחוזות הזיכרון האיראני - פרספוליס כמקרה מבחן

מנחם מרחבי

אחד הביטויים הבולטים להופעתה של מדינת הלאום המודרנית במזרח התיכון הוא פעילות הנצחה רשמי של אירועים ואתרים היסטוריים כמנוף חשוב בעיצוב התודעה הקיבוצית של האזרחים. בחינת הסוגיה באיראן של המאה ה-20 תחת שלטון רזא שאה (1941-1925) ובנו, מחמד רזא שאה (1979-1941), מעלה כי הושקעו מאמצים רבים בטיפוח תודעה היסטורית לגבי עברה המפואר של איראן. לשם כך נבחרו תקופות זוהר בהן היתה איראן אימפריה והצגת המשטר הפהלוי כמשיב עטרה ליושנה, תוך הדרת תקופות ארוכות של "חשיכה" ו"שקיעה", שבהן לא ניתן להתגאות ואף רצוי להשכיחן.
במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20 בתקופת שלטונו של מחמד רזא שאה עבר הדגש מסיפור היסטורי שמעמיד את התרבות הפרסית והמורשת שלה במרכז גדולת העבר האיראנית, אל המלוכה כציר מרכזי בזהות זו.
הביטוי הגרנדיוזי ביותר לטיפוח המורשת הזו התרחש בסמוך לאתר הארכיאולוגי פרספוליס, בירת האימפריה האח'מנית, על יד העיר שיראז באוקטובר 1971. שנים של הכנות והשקעה עצומה הסתיימו בשורה של טקסים ברחבי איראן והגדול שבהם בפרספוליס; כמו גם בסדרה של אירועים לציון הקמתה של האימפריה האח'מנית ומקומה החשוב של איראן בהיסטוריה האנושית.
המאמר גורס כי מפגן הראווה הרשמי בפרספוליס היה למעשה ביטוי של חולשה מאשר עוצמה פוליטית, עדות לכישלון הפרוייקט התרבותי המודרניזטורי שהנהיגה השושלת הפהלוית והניכור הגובר כלפיה מצד מעגלים נרחבים בחברה האיראנית.