מעבר לטראומה: היסטוריה וזהות בקרב המיעוט המוסלמי בהודו – מבט על הגותו של אבו אל-חסן עלי אל-נדוי

יצחק ויסמן

קבלת העצמאות מידי בריטניה בשנת 1947 הייתה כרוכה בחלוקתה של תת היבשת ההודית לשתי מדינות-לאום – הודו העל-קומונאלית ורב-דתית ופקיסטאן, מולדת ההודים המוסלמים. החלוקה הייתה מלווה במרחץ דמים, במהלכו איבדו את חייהם עד כמיליון איש ו-12.5 מיליון נוספים היו לפליטים. המוסלמים שנותרו בהודו נעשו מיעוט קטן ופגיע (כ-11.5% מכלל האוכלוסייה) המוצג בפי דוברי הלאומנות ההינדית הגואה כנטע זר בציביליזציה ההודית וכגייס חמישי של האויב פקיסטאן.

מאמר זה מתמקד בתורתו הדתית-קהילתית של אבו אל-חסן עלי אל-נדוי (1999-1914), אחד ההוגים הבולטים של המיעוט המוסלמי בהודו, ושל העולם האסלאמי בכלל, בתקופה הפוסט-קולוניאלית. נדוי ביקש להתגבר על הטראומה הקולקטיבית של החלוקה ולייצב מחדש את הזהות המוסלמית ההודית באמצעות עיצובו של זיכרון היסטורי משלים בהודו העצמאית. המאמר סוקר את הביוגרפיה של נדוי ואת מקורות ההשראה האינטלקטואליים שלו. על רקע זה מנותחים כתביו ההיסטוריים לפני שנת 1947 ולאחריה, בהם מגויסת ההיסטוריה המוסלמית להוכיח כי נקודות שפל, כמו החורבן המונגולי והכיבוש הקולוניאלי, היו מפתח להתחדשות וניתן מרחב למוסלמים ההודים בני הזמן להוביל לדרך אסלאמית חדשה שתשלב אוטנטיות דתית עם דרישות העולם המודרני.