העברת ידע בין המזרח הרחוק למזרח התיכון בתקופה הממלוכית/מונגולית: הרוקחות כמקרה בוחן

לי צ’יפמן

במאמר זה אציג היבטים של הרוקחות במאות השלוש-עשרה והארבע-עשרה, תקופה שבה ארצות הליבה של עולם האסלאם היו נתונות לשלטון הסולטנות הממלוכית במצרים וסוריה ולשלטון האיל ח'אנים המונגולים באיראן. ידע מעדשי ותאורטי עבר מצד אחד של הגבול בין שתי אימפריות עוינות אל צדו האחר, אך טרם נחקרה ביסודיות ההשפעה של ידע חדש זה על הפרקטיקה של רוקחים בעולם האסלאם, ועוד פחות נחקרה ההשפעה שלו על הפרקטיקה של רוקחים ועל התאוריה של הרופאים המלומדים במסורת הפרמקולוגית הערבית. מקור חשוב לבדיקת הנושא הוא ספר הדרכה לרוקחים קהילתיים שנכתב בקהיר באמצע המאה השלוש-עשרה ונמצא מאז בשימוש. הדיון בפרמקולוגיה בעולם המונגולי מתבסס על עבודתו של פול בואל, ובייחוד על מחקריו על שני חיבורים סיניים מתקופת היואן: ספר בישול המכיל עצות דיאטטיות רבות ופרמקופיאה, שניכרת בהם השפעה של תרבות האסלאם.
מסמכי ייסוד ההקדשים של שני בתי חולים חשובים מהתקופה, האחד בקהיר והאחר בטבריז, פותחים לנו אשנב נוסף אל מעמדם של רוקחים בבתי חולים תחת שני המשטרים, וכן מאפשרים לנו הצצה אל חמרי המרפא המועדפים. לאחר הצגת ההיסטוריוגרפיה של המדע באסלאם בתקופה הנידונה אדון במצב הרוקחות במצרים ובהתפתחות הפרמקולוגיה בעקבות הקמת האימפריה המונגולית, ולבסוף יידון מעמדם המקצועי והחברתי-כלכלי של רוקחים בבתי חולים ממלוכיים לעומתאלה המונגוליים.