שני מאוֹרוֹת ותכתובת מזרח-תיכונית: עיון מחודש בחליפת המכתבים בין יעקב טלמון וארנולד טוינבי

עמיקם נחמני

בסקירה שפרסם כתב העת ההולנדי Intermediair, מאי 1980, נכללו יעקב טלמון וארנולד טוינבי בין עשרים ההיסטוריונים המשפיעים ביותר במאה העשרים. אין זה המכנה המשותף היחיד ביניהם: שניהם ניצבו בפני התנגדות חזקה מבית: טוינבי היה מטרה לחִצי לעג, ואת טלמון האשימו כמי שלוקה ב"שנאה עצמית". פועלם עלה בקנה אחד עם ההגדרה המקובלת, שלפיה אינטלקטואל הוא מי שמנסה לעצב את פני ההיסטוריה עוד במהלך התרחשותה; שניהם ניסו לעצב את התפתחויות הסכסוך הערבי-ישראלי ולשפר את תוצאותיו. הם נכשלו, אבל לתובנותיהם ולהצעותיהם עדיין יש תוקף בימינו. דעותיהם בדבר היבטים מרכזיים של הסכסוך במזרח התיכון, בייחוד בנודע לזכותו של העם היהודי למדינה משלו, היו שונות מאוד. בעקבות מלחמת ששת הימים-1967 ניהלו השניים תכתובת ודנו בסכסוך במזרח התיכון. מאמר זה מתמקד בחליפת מכתבים זו ומצטט ממכתביהם האישיים, מספרים וממאמרים משבעים השנים האחרונות, וממקורות אחרים. למרבה הצער, בסכסוך הערבי-ישראלי לא השתנה הרבה: "מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש" (קהלת א, 9).