הונאה בלמידה בסיוע טכנולוגיות
מחקר הונאה דיגיטלית בלמידה
בעשורים האחרונים אנו עדים להתרחבות גדולה בשילוב טכנולוגיות דיגיטליות במערכת החינוך. אלא שלצד היתרונות הרבים הגלומים בטכנולוגיות אלה ללמידה והוראה, מחקרים מצביעים על קיומו של קשר בין התפתחותן וחדירתן של טכנולוגית למערכת החינוך ובין השימוש ההולך וגובר שעושים בהן תלמידים לשם ביצוע מעשי הונאה בלמידה. המחקר הנוכחי בחן את תופעת ההונאה בלמידה במערכת החינוך בישראל במבחנים, בכתיבת עבודות ובהכנת שיעורים בית. זאת תוך הבחנה בין הונאה דיגיטלית לבין הונאה הנעשית בדרכים ה"מסורתיות" ותוך התמקדות בעמדות ובדרכי התמודדות עם התופעה בקרב תלמידים, מורים והורים ממגזרים השונים בישראל. במחקר השתתפו 1055 תלמידים ממחוזות שונים, מבתי ספר יסודיים, חט"ב וחט"ע, הנמצאים בפיקוח יהודי ממלכתי, הממ"ד והלא-יהודי ו72 מרואיינים - 36 מורים ו-36 הורים לתלמידים בגילאים השונים ממגזרים אלה. נמצאה עליה בהיקף ההונאה עם הגיל – במעבר מבית ספר יסודי לחט"ב ושוב במעבר לחט"ע. ניתן להסביר את העלייה על ידי הלחץ ההולך וגובר להישגיות, בו מצויים התלמידים ככל שהם מתקרבים למבחני הבגרות. באשר למגזר, היקף גבוה במיוחד של הונאה בלמידה נמצא בקרב תלמידי דוברי ערבית, בעיקר במבחנים ובכתיבת עבודות ובמיוחד בכיתות הגבוהות. ממצאי הראיונות ניתן להסיק שמורים והורים במגזר זה מודעים היטב לקיום התופעה. בשונה מכך, הראיונות עם המורים וההורים בפיקוח ממלכתי-דתי הצביעו על חוסר מודעות  לקיום התופעה אצלם ועל פער גדול בין תפיסת היקף התופעה ביניהם לבין התלמידים. גם בבחינת סוגי ההונאה השונים - רמאות, פלאגיאריזם, פברוק וסיוע לאחרים בביצוע מעשי הונאה, ממצאי המחקר הצביעו על הבדלים מהותיים בין תלמידים, מורים והורים בתפיסת התפוצה התופעה. כך, פברוק נתונים נמצא כנפוץ ביותר על פי דיווחי התלמידים, אך כמעט ולא הוזכר בראיונות על ידי המורים וההורים, למרות התייחסות מפורשת של המראיינים לנושא זה. באשר לתפקיד הטכנולוגיה בתופעת ההונאה, הממצאים שהתקבלו מהתלמידים, המורים וההורים כאחד אינן מספקים בסיס עובדתי לדאגה הנפוצה במערכת החינוך, מפני ההונאה דיגיטלית בלמידה. במחקר נמצא כי ההונאה הלא-דיגיטלית עדיין נפוצה יותר בקרב התלמידים מאשר ההונאה הדיגיטלית. עם זאת, הממצאים מצביעים על בולטוּתם של סוגי הונאה מסוימים בסביבה אחת בהשוואה לאחרת. כך נמצא שהפלאגיאריזם בולט בסביבה הדיגיטלית, בעוד שהרמאות והפברוק נפוצים הרבה יותר בסביבה הלא-דיגיטלית. בהשוואה בין הונאה במבחנים, עבודות ושיעורי בית, הממצאים שהתקבלו מהתלמידים הצביעו על כך שההונאה הנפוצה ביותר, והנתפסת כלגיטימית ביותר, היא בהכנת שיעורי בית. מאידך, ההונאה בשיעורי בית זכתה להתייחסות הנמוכה ביותר בראיונות עם המורים וההורים, אשר הביעו דאגה בעיקר מהונאה במבחנים. לבסוף, ממצאי המחקר מדגישים את חשיבותה של עבודה חינוכית על שינוי של תפיסות אתיות של תלמידים כלפי סוגים שונים של הונאה דיגיטלית, בדגש מיוחד על פלאגיאריזם דיגיטלי, במטרה להוביל לשינוי בתרבות העמיתים הרואה מעשי ההונאה דיגיטלית כהתנהגות לגיטימית. עוד עלה מהנתונים כי על מנת צמצם את תפוצת ההונאה הדיגיטאלית בפיקוח הלא-יהודי חשוב לחזק את התפיסות האתיות של התלמידים דוברי ערבית כלפי רמאות דיגיטלית וכלפי סיוע דיגיטלי לאחרים בביצוע הונאה בלמידה.