רגשות אשם, צַו נחמדוּת, וחוסר יכולת להתמודד עם קונפליקטים - חנה בית-הלחמי מסבירה איך יחס סביבתי מחנך נשים להתנהגויות שמגבילות אותן. היא משוכנעת שבעבודה נכונה ניתן לפרוץ את המחסומים הללו, ומגלה - גם גברים חושבים מהבטן
כתיבה ועריכה: טלי גלסקי
כשרוצים לקבע מצב חברתי קיים, הכי קל לומר שהוא טבעי. הבדלים פיסיים נראים לעין בין בני אדם שימשו מאז ומעולם כלי בידי קבוצות מסוימות לחיזוק עליונותן. כך גם כשמדובר בהבדלים בין נשים וגברים. השוֹנוּת הפיסיולוגית הברורה משמשת תירוץ לאפליה בתואנה שגם המבנה הפסיכולוגי השונה משפיע על התיפקודים של בני שני המינים. לעובדה שבנים ובנות מקבלים מסביבתם יחס שונה כבר מיום היוולדם, רוב האנשים אינם שמים לב.
"יש לי בן ובת", אומרת חנה בית-הלחמי, מרכזת תחום הנשים בבית הספר תפנית של האוניברסיטה הפתוחה. "כשהבן שלי נולד, היו מי שהכניסו את הראש לעגלה ואמרו 'איזה גבר', וכשהבת שלי נולדה, לא אמרו 'איזו אישה', אלא קראו לה 'מותק' ו'חמודה'. אנחנו מבדלים אותם זה מזה כבר בהגדרה הראשונית שלהם, והפידבק החיצוני מגדיר גם את הפנימיות שלנו. הבן זוכה בתפקיד הגבר לפני שהזיז את האצבע, ואילו האישה צריכה להרוויח את הנשיות שלה. אחרי שמישטרו אותנו, אנחנו ממשטרות את עצמנו ומגבילות את עצמנו בהתאם למה שלימדו אותנו. במקום הזה צריך לבצע עבודה".
איזו עבודה?
"עבודה תודעתית. למשל, נשים מחויבות לְצַו הנחמדוּת, והתפקיד החברתי שלהן מורה להן לפשר ולהכיל. קשה להן להתמודד עם קונפליקטים שמזמנת סביבת העבודה. אצל גברים זה שונה. לא תראי גבר עם רגשות אשם".
אולי הגברים פשוט לא מחצינים את הרגשות שלהם.
"לא, אני מדברת עם גברים מנהלים והם שלמים עם עצמם. כשהם עם הילדים - הם עם הילדים, וכשהם בעבודה - הם בעבודה. נשים לא מסוגלות להפריד. דוגמה נוספת היא, שנשים רגילות לתת ולא לנהל. הרבה פעמים אומרים לי שנשים הן בוסיות קשוחות ולא נשיות, אבל זה דומה לחוזרים בתשובה, שמקצינים. נשים משתמשות בקוד גברי ולא יודעות מראש את המינונים. נשים נמצאות די לבד בצמרת וצריכות לשרוד. לכן הן חייבות לעבוד על אימון תודעתי התנהגותי ומיומנויות רכות".
לְמה הכוונה באימון תודעתי?
"הכוונה היא לשינוי של תפיסת העצמי. להבין שמותר לי להיות בקונפליקט, מותר לי לקדם את עצמי, ולא לוותר על קרדיטים. אפשר לנהל באמצעות שימוש בתחושות בטן. לא רק נשים חושבות מהבטן, אלא גם גברים. המעי הדק נחשב למוח השני, כי הוא מכיל חלבונים ומעבירים עצביים כמו אלו הקיימים במוח. אבל כשגבר מדבר, הוא נחשב לבטוח בעצמו, ואילו אישה נחשבת לאסרטיבית. הכוונה האמיתית בכינוי הזה הוא שהיא אגרסיבית".
האם יש דבר כזה, ניהול נשי?
"בוודאי, ניהול נשי הוא יותר מתכלל, יותר קואורדינטיבי. נשים רואות צרכים ורצונות של יותר גורמים בתוך המערכת, בעוד שגברים כלל אינם רואים פרטים כאלה. הבדל נוסף הוא שנשים לוקחות כל דבר באופן אישי. גבר טיפוסי לא ייעלב אם יתייחסו אליו במשרד לא יפה, ואישה כן תיעלב. מצד שני, בכנס של השוק האירופי המשותף הוכרז שחברות וארגונים שנוהלו על ידי נשים צלחו את המשבר הכלכלי האחרון טוב יותר מאשר כאלה שנוהלו על ידי גברים. נשים לוקחות פחות סיכונים, הן יותר שקולות וזהירות".
ועל פי תפיסתך, האם מדובר בגורמים סביבתיים?
"זה אכן נובע מסיבות תרבותיות. נשים אמונות על הפרטים, וגברים על ההתקדמות. גברים נעים קדימה באופן ליניארי, אצל נשים האופק הפנימי הרבה יותר מוצק. הן מגבילות את עצמן. במידרג הפטריארכלי הגבר מסתכל למעלה ורואה את השמיים. גם האישה רואה אותם, אבל דרך הולוגרמה של גבר, כי היא תמיד נמצאת מתחתיו. אני פוגשת מנהלות שהגיעו אל הפסגה וגם עובדות קבלן - ולכולן אותו עול על הכתפיים. המכנה המשותף המיגדרי הזה הוא מאוד דומיננטי. מגיל צעיר הבנים משחקים במשחקי קבוצה, והבנות משחקות במשחקים אישיים: בובות, גומי, קלאס. בסופו של דבר צומחים מזה מנהל ומנהלת, שמסתכלים על החיים דרך משקפיים שונים".
האם המחיר הוא רק אישי או שהחברה כולה מפסידה?
"'פמיניזם הוא הרעיון המהפכני שנשים הן אנשים', אמרו צ'ריס קרמרה ופולה טרייכלר. במקרים רבים, ההתנהגות המיגדרית פועלת בניגוד למכלול הערכים שבתוכם אנשים פועלים. בלוגר בשם דוד שליט כתב לא מזמן, שבעקבות החשיפה של ההטרדות המיניות של יצחק לאור, הוא עצמו הבין פתאום מה עשה כששרק לקצינה בבסיס. גם הגברים ממושטרים להתנהגות תרבותית מיגדרית, גם אם היא לא תמיד מתאימה לאופי ולמכלול הערכים הפרטי שלהם".
מה מייחד נשים שכן מצליחות?
"קודם כל, לרבות מהן יש בבית גיבוי, שמסייע להן להתפתח. הן מצליחות לצמצם את הכוחות הפנימיים שממשטרים אותן, כי יש להן לגיטימציה לעשות דברים לא מקובלים, שנחשבים ללא נשיים, מבלי לפגוע בנשיוּת שלהן. יכולת נוספת אצל נשים מצליחות היא צמצום ריבוי המטלות הרגשיות, מה שגורם להן לחשוב באמצע הדרכה מול קהל על הילדים שכרגע חוזרים מבית הספר".
אז הן מצליחות למרות המישטור החברתי?
"הן מצליחות למרות המישטור, אבל זה עולה להן במאבק קשה, שגובה מהן מחיר חברתי, אישיותי ותדמיתי. לא בכדי אומרים שאישה צריכה לעבוד הרבה יותר קשה מגבר כדי להגיע לאותו תפקיד. אישה מבריקה תתקשה להשיג מה שגבר בינוני ישיג בקלות".
איך את רואה את עתידן של מנהלות בארץ?
"אני צופה התקדמות איטית מאוד. אחד הכוחות הבעייתיים הוא שמרנות, שמחזירה נשים הביתה. הנושא הביטחוני מקשה עלינו במיוחד, כי ביטחון נקשר לתרבות גברית. זה בא לידי ביטוי בתפיסות היררכיות נוקשות ובקיומה של רשת חברתית שנשים לא מצליחות להיכנס אליה. הרשתות החברתיות של גברים הן הרבה יותר איתנות. הם מוצנחים לתפקידי ניהול בלי שיעברו את המערכת, וכל עוד זה יימשך, התקדמות הנשים תהיה איטית".
