כלכלה בגרוש: איך (לא) להסתדר באמריקה ברברה ארנרייך
	(מתוך ההקדמה למהדורה העברית מאת יהודה שנהב ויוסי דהאן): כלכלה בגרוש הוא אתנוגרפיה חברתית ריאליסטית המלמדת אותנו יותר מכל תיאוריה אקדמית על האלסטיות של חוקי הכלכלה, על כישלון השוק ועל המצב האנושי. הספר מספק חרך הצצה אל עולמם של אנשי השירותים, החדרניות, הטבחים, שוטפי הכלים ושאר המקצועות המשלמים שכר-מינימום. ברברה ארנרייך רצתה ללמוד על בשרה את משמעות החלום האמריקאי הגורס שעבודה קשה היא המפתח לחיים טובים יותר, מנקודת מבטם של אנשים עובדים אשר משתכרים פחות משישה דולר לשעה, ללא חסכונות בבנק, ללא רכוש, ללא מערכת תמיכה מסודרת, ללא ביטוח בריאות או פנסיה.
ארנרייך מתארת כיצד משילים העובדים את זכויות האדם שלהם בכניסה למקום העבודה. כיצד בחברה המוגדרת כדמוקרטית הם מוותרים על הזכות לפרטיות, על חופש הביטוי ועל הזכות להתאגד. תעשייה שלמה מגלגלת מיליארדים ומתפרנסת מפגיעה בפרטיותם של העובדים ומחדירה לגופם ולנשמתם על מנת להבטיח יעילות, שקט וציות ללא תנאי למעסיקים. כלכלה בגרוש עוסק אמנם בארצות הברית, אבל למעשה קשה לחשוב על מדינה מערבית אחרת שבה יש פרולטריון ענק כל כך של עניים עובדים ונטולי זכויות בסיסיות, כפי שהוא קיים בישראל. מעמד עצום של עובדים לא מאוגדים בעלי סל זכויות מצומק, עובדים "ארעיים" שמועסקים במשך שנים באותו מקום עבודה, עובדים שבחלוקה המעמדית במקום העבודה, יוצרים מה שכונה על ידי שופטת בית הדין הארצי לעבודה אלישבע ברק, מעמד של "מצורעים תעסוקתיים", פרולטריון ענק וזמין לניצול מיידי. הפילנתרופים האמיתיים בחברה, כפי שכותבת ברברה ארנרייך, הם העניים.