בני האור ובני החושך ריינהולד ניבור עורך: אייל נווה תרגום: אהרן אמיר

"רגישותו של האדם לצדק מאפשרת את הדמוקרטיה; אך נטייתו של האדם לאי-צדק מחייבת את הדמוקרטיה." מן ההקדמה של ניבור לספר בני האור ובני החושך הוא כתב הגנה מקורי על הדמוקרטיה הליברלית מתוך מודעות לחולשותיה ולאשליות שהיא שוגה בהן. ריינהולד ניבור, תיאולוג אמריקני בעל השפעה ציבורית עצומה, שרבים בארצות-הברית כינוהו "נביא המאה העשרים", כתב ספר זה לקראת תום מלחמת העולם השנייה, על סף הכרעתן של העריצות הנאצית ובעלות בריתה. הספר מבקר את חסידיה המסורתיים של הדמוקרטיה, שמתוך אופטימיות ואידיאליזם רואים בה מערכת יציבה, הרמונית וצודקת שבהכרח תכבוש את העולם כולו. בניגוד להם הוא מציג אותה כמערכת דינמית, חלקית, בלי ממד אוטופי, מערכת שלעולם תיאלץ להתגונן מפני מערכות חלופיות שיציעו פתרונות מושלמים וסוחפים למצבה של הציביליזציה האנושית. דווקא בשל כך, טוען ניבור, יש לחזור ולטפח את הדמוקרטיה הליברלית ולהעמידה על בסיס תרבותי מפוכח ומורכב יותר, המודע לאשליותיהם של בני האדם ולייאוש הפוקד אותם כשהאשליות האלה מתנפצות. יותר מכל שיטה אחרת מתייחסת הדמוקרטיה הליברלית למצבו האבסורדי והפגום של האדם, לסתירות הפנימיות שבכל חברה ספציפית, ולמאפיינים הפרדוקסליים של הקיום האנושי ככלל. התייחסות זו מנסה לאזן במידת האפשר את הסתירות המובנות בין חופש לשוויון, יחיד לחברה, ייחודיות לגלובליות, טוב לרע, סנטימנטליות לציניות, ובין פוטנציאל הגאולה לסכנת הכליה. ניבור קובע שאכן יש יתרון מוסרי לבני האור על בני החושך, אבל הוא נשמר רק כל עוד הם מודעים לחסרונותיהם: כאשר הם שואפים לכינון גן עדן עלי אדמות הם נוטים להתפתחות לנהוג ככוחות אופל. או אז מחויבת הדמוקרטיה הליברלית להעמידם על טעותם ובמקרים קיצוניים אף להיאבק בהם. הניתוח של ניבור מצטיין בתחכומו ובבהירותו. לתובנות הזרועות בספר חשיבות רבה לקורא המוצא עצמו מוטרד לנוכח חולשותיה של הדמוקרטיה ולנוכח מאבקה הבלתי פוסק בסכנות המאיימות עליה מחוץ ומפנים. עורך הספר וכותב המבוא, פרופ' אייל נווה, מלמד היסטוריה באוניברסיטת תל-אביב ובסמינר הקיבוצים.