אלתרמן - בודלר, פריס - תל-אביב: אורבניות ומיתוס בשירי 'פרחי הרע' ו'כוכבים בחוץ' דרור אידר

ספר זה בודק את עיצוב העיר המודרנית בשירתם של שניים מענקי השירה האירופית והעברית - שארל בודלר ונתן אלתרמן - בספריהם 'פרחי הרע (Les Fleurs du Mal, 1857) ו'כוכבים בחוץ' (1938). פריס שירתה את מטרותיו הפואטיות של בודלר, ושימשה כחומר ביד היוצר. משום כך נוכחותה המסיבית בשירים מטעה. זוהי 'נוכחות נעדרת'; פריס של 'פרחי הרע' אינה נמצאת בשום מקום זולת השירים. זוהי מטפורה לכרך המודרני בכל זמן ובכל מקום. הכרך המודרני, המופיע ב'פרחי הרע', הנו רדוקציה של המיתוס האורבני העתיק. מנגד, שימשה תל-אביב לאלתרמן מרכז רוחני ותרבותי לעם היהודי ולעולם כולו; זו הייתה 'העיר העברית הראשונה', שלא כמו פריס, קמה מתוך ה'אין', על חולות הים. עיר חסרת היסטוריה וקדושה, ש"מבלי שאול [...] היא פרצה אל דברי הימים." הספר מראה כי 'כוכבים בחוץ' היה ניסיונו הראשון של אלתרמן לספק מיתוס לאתוס הלאומי. תל-אביב הייתה לאלתרמן בבואה למהפכה הציונית וליישוב העברי בארץ-ישראל. בתוך כך מתמודד המחקר עם הדיכוטומיה המפורסמת בין אלתרמן המשורר ה'לירי' של 'כוכבים בחוץ', ואלתרמן המשורר ה'פוליטי' של 'עיר היונה'. מסתבר כי אותן אמיתות ציבוריות, המופיעות בגלוי בשירי 'עיר היונה', מופיעות בסמוי בשירי 'כוכבים בחוץ', והמשורר אחד הוא בכל יצירותיו.