חזית ללא עורף: מסע אל גבולות תהליך השלום שלמה בן-עמי
	הניסיון המתסכל, אם גם המאלף, של ממשלת ברק לפצח את הסכסוך הישראלי-פלסטיני והסיבות לקריסתו, הפכו מכבר נושא לוויכוח מתלהט מעל במות ישראליות ובינלאומיות. סיפור המעשה, המובא כאן על ידי פרופ' שלמה בן-עמי, הוא בבחינת מבט אישי, יומן והשתקפות של הרישומים, החוויות, העדויות והתובנות של מי שנטל חלק מרכזי במשא ומתן, החל מהשיחות החשאיות בשבדיה, וכלה בשיחות בוושינגטון, בימיו האחרונים של הנשיא קלינטון בבית הלבן, ומאוחר יותר בטאבה, שם עמד, כשר החוץ, בראש המשלחת הישראלית.
המחבר חושף פרטים שלא נודעו עד כה, ומוביל את הקורא לצמתים מרגשים, בהם נדמה היה לעיתים כי אכן עולה בידי הנושאים-ונותנים להביא הסכם שלום. הספר שזור גם בניתוחיו ובנסיונו של ההיסטוריון למבט רחב וכוללני, וכן במסקנותיו של הפוליטיקאי על הנכון והמוטעה במהלכי העבר, ועל המתחייב במבט אל העתיד. מסקנתו העיקרית של המחבר היא כי כשלון הניסיון להשיג הסכם במשא-ומתן חופשי עם הפלסטינים הוא בבחינת "רגע מגדיר", שממנו ואילך לא תיתכן חזרה לתהליך השלום, כפי שהכרנו אותו מאז ימי אוסלו ועד טאבה: משא ומתן הדרגתי ודו-צדדי, אם גם לעיתים קרובות בתיווך אמריקני צמוד, בניסיון לבנות אמון לקראת הסדר כולל. בא הקץ ל"תהליך השלום" בדפוס הזה, והפתרונות בעתיד ינועו בין הדחף ליציאה חד-צדדית, שהפרדה אלימה בצידה, לבין הסדר כולל שיבוא מידיה או בשיתופה הלוחץ של הקהילה הבינלאומי, בהנהגתה של ארה"ב. שלמה בן-עמי היה, עד לבחירתו לכנסת ב-1996, פרופסור להיסטוריה מודרנית באוניברסיטת תל-אביב, ובשנים 1987-91 שימש כשגריר ישראל בספרד. ב-1992 היה ראש משלחת ישראל לשיחות הרב-צדדיות על הפליטים שהתנהלו באוטאווה, קנדה. עם הרכבת ממשלת ברק, במאי 1999, מונה לשר לבטחון הפנים, ושנה מאוחר יותר מונה לשר החוץ. פרופ' בן-עמי התפטר מהכנסת באוגוסט 2002.