הספרות הפרשנית לתלמוד. חלק שני: 1400-1200 (מהדורה שנייה מורחבת) ישראל מ' תא-שמע
	ספר זה הוא ניסיון חלוצי לתאר באופן שיטתי את תולדותיה של פרשנות התלמוד באירופה. חלקו הראשון של הספר, שראה אור בשנת תשנ"ט, עסק במאתיים השנים הראשונות להתהוותה של הפרשנות שם, למן תחילת המאה הי"א ועד לסוף המאה הי"ב, וכרך זה ממשיך את התיאור למאה הי"ג והי"ד. לפרשנות קדומה זו, שהיא ממיטב היצירה העברית בימי הביניים, מעמד משפטי 'קלסי', כחלק בלתי נפרד מן התלמוד עצמו וכבסיס האיתן להבנתו.
החיבור סוקר את מלוא היצירה הפרשנית שנתחברה בצפון אפריקה ובספרד, בצרפת ובאשכנז, באיטליה ובפרובנס, ככל שזו הגיעה לידינו, בדפוס ובכתבי יד. פרקי הספר מקיפים את הנושא משלוש בחינותיו העיקריות: (א) תיאור כרונולוגי שוטף, לכל אזור גאוגרפי בנפרד, תוך הדגשת סדר השתלשלות המסורת בכל אחד מן האזורים; (ב) הגדרת היחסים החדשים שנוצרו במאה הי"ג בין האסכולה הפרשנית המערבית לבין האסכולה 'המזרחית' הבבלית: צפון אפריקה וספרד; (ג) תיאור תמציתי של הרקע המקביל בעולם התרבות והרוח בצרפת (ובספרד) עד סמוך לפתיחתה של האוניברסיטה הראשונה בגרמניה. המחבר, פרופ' ישראל מ' תא-שמע, הוא פרופסור אמריטוס בחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, ועד לאחרונה מנהל המכון לתצלומי כתבי היד העבריים בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים. מפרי עטו יצאו לאור הספרים: 'מנהג אשכנז הקדמון' (מאגנס); 'הלכה, מנהג ומציאות באשכנז, 1350-1000' (מאגנס); 'רבי זרחיה הלוי בעל המאור ובני חוגו' (מוסד הרב קוק); 'הנגלה שבנסתר: שקיעי הלכה בספר הזהר' (הקיבוץ המאוחד); כמו כן הוא פרסם כמאה וחמישים מחקרים בתולדות הספרות הרבנית ובחקר המנהג היהודי הקדום.