להפוך מדבר לכרמל: התהוות הכרמל כמרחב נבדל בעיר מעורבת, 1948-1918 יוסי בן-ארצי
	המונח 'חיפה - עיר הכרמל' נראה בימינו מובן מאליו, ודומה כי אכן היו שני מרכיביו מאז ומעולם ביטוי לאותה תופעה יישובית. ברם עד לפני שמונים שנים בלבד היו אלה שני מרכיבים רחוקים ונפרדים זה מזה על אף הסמיכות הגאוגרפית ביניהם. חיפה הייתה עיירת חוף משגשגת שנקשרה בכל הווייתה העירונית אל הים, המעגן והמפרץ שבחזיתה. היא הסבה גבה אל הכרמל ולא חברה אליו בהתפתחותה האורבנית. הכרמל שחפה עליה היה ברובו הגדול שומם, ושבילים להולכי רגל חיברו בינו ובין העיירה. בקצהו האחד שכן מנזר הכרמליטים, בקצהו השני כפרי הדרוזים, ובשלהי המאה הי"ט התהוו שכונת הנפש הגרמנית 'כרמלהיים' והכפר הזעיר כבביר. רק בראשית תקופת השלטון הבריטי החלו תמורות אשר הפכו בהדרגה את הכרמל למרחב מגורים. גורמים ציבוריים ופרטיים, יהודיים בעיקרם, רכשו את הקרקעות שמעל העיר, תכננו תשתית יישובית וגיבשו בהדרגה אזור מגורים מרוחק מן העיר ההולכת ומתפתחת במישור החוף ובמדרגת הדר הכרמל.
הספר שלפנינו מתאר לראשונה את הקמתו של מרחב המגורים אשר הלך והתקרב לחיפה וחיבר אותה אל ההר שמעליה. פרקי הספר מתארים את הסיפור המרתק של רכישות הקרקע, תכנון השכונות ובנייתן, גיבוש הרעיונות ה'ירוקים' שייחדו את הכרמל, סלילת הדרכים המקשרות ויצירת מוסדות הציבור, תוך עמידה על תלאות הקיום והביסוס של תקופת הבראשית עד להקמת מדינת ישראל. הספר נשען ברובו המכריע על מקורות ומסמכים ראשוניים הנחשפים כאן לראשונה, המאפשרים פריסת תמונה גאוגרפית-היסטורית מהימנה של היווצרות המונח 'חיפה - עיר הכרמל'. פרופ' יוסי בן-ארצי מתמחה בגאוגרפיה-היסטורית יישובית של ארץ-ישראל. פרסם מחקרים רבים על חיפה, על המושבות העבריות ועל התיישבות הטמפלרים. חבר בחוג ללימודי ארץ ישראל ודקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה.