חינוך כאתגר חברתי: אסופת מאמרים על החינוך הממלכתי-דתי ועל החינוך הבלתי-פורמלי עורכים: זהבית גרוס, יובל דרור
	ספר זה, המוקדש לזכרו של פרופ' מרדכי בר-לב ז"ל - מוטי בפי כל, מתרכז בתחומי המחקר שלו: החינוך הציוני-דתי (והממלכתי-דתי) והמסגרות והשיטות של החינוך הבלתי-פורמלי במגזר זה ובחברה הישראלית בכלל. בשער הראשון כלולים קורות חייו של פרופ' בר-לב, דברים לזכרו, רשימה מלאה של פרסומיו. מאמרו של יובל דרור, "תרומתו המדעית הייחודית של פרופ' מרדכי (מוטי) בר-לב ז"ל לחקר החינוך הממלכתי-הדתי והחינוך הבלתי-פורמלי", מסכם ומנתח את תרומותיו המחקריות של מוטי בנושאים ובסוגיות הבאות: (א) "תורה עם דרך ארץ" - השיטה ותולדותיה; (ב) מוסדות החינוך הדתי-הלאומי הפורמלי - סוגיהם וכליהם הפורמליים והבלתי-פורמליים; (ג) החינוך הפורמלי והבלתי-פורמלי בקיבוץ הדתי; (ד) תנועות הנוער הדתיות-הלאומיות ככלי של חינוך בלתי פורמלי; (ה) זהותם הדתית של בוגרי החינוך הדתי ממערב וממזרח; (ו) תופעת החילון (הסעיף נכתב בשיתוף עם יעקב כץ); (ז) הדילמות שבין החילוניות הציונית לבין הציונות הדתית והחרדיות, והנסיונות לפותרן; (ח) הזהות היהודית והציונית של הסטודנט הישראלי ; (ט) הפנאי של הנוער הדתי ודילמות בחקר הפנאי (סעיף זה נכתב על ידי עטרה סיון); (י) סיכום: מוטי בר-לב ז"ל כחוקר כמותי ואיכותי.
בשער השני - "החינוך הממלכתי הדתי" - כלולים המאמרים הבאים: מאמרו של יעקב כץ על "החינוך הממלכתי-הדתי בישראל - מגמות התפתחות בעידן הציונות" סוקר ומנתח את ההתפתחות ההיסטוריות של החינוך הדתי המודרני בישראל במאה העשרים; מאמרה של זהבית גרוס על "החינוך הממלכתי-הדתי בישראל - בין מסורת למודרנה" מנתח את הסיפור ההיסטורי ואת האידיאולוגיות העיקריות של מערכת החינוך הממלכתית-הדתית על פי התפקידים ודפוסי התייחסות הגומלין שבתוכה; מרים שמידע ויעקב עירם דנים בפן של "החינוך הבלתי-פורמלי במערכת החינוך הממלכתי-הדתי בישראל: פרספקטיבה היסטורית-פילוסופית"; אברהם פולובין מביא "קווים מאפיינים לדיוקן הדתי של בן הקיבוץ הדתי", ובו חלק שלא פורסם עד עתה ממחקר שערך בשנים 1985-1984 יחד עם מוטי בר-לב ז"ל ופרופ' יואל ינון (שהתחלף בהמשך הדרך עם ד"ר אברהם לסלוי). בשער השלישי - "החינוך הבלתי פורמלי" - כלולים המאמרים הבאים: ראובן כהנא ז"ל, במאמרו " לקראת תיאוריה של בלתי-פורמליות והשלכותיה ביחס לנעורים", המבוסס על חלק מספר נרחב יותר, מציג תיאוריה המנסה להסביר באמצעות הצופן של הבלתי-פורמליות את מהותו של הסדר החברתי בעולם הפוסט-מודרני, המורכב, המשתנה והכאוטי; רנה שפירא, שרי פייר וחיים אדלר חוזרים למחקר תנועות הנוער שערכו שפירא ואדלר (יחד עם חוקרים אחרים) בשנות השבעים, במאמר "חולצה כחולה, עניבה ירוקה, כיפה סרוגה - לא רק נוסטלגיה, גם כאן ועכשיו: פרופיל חברתי של תנועות הנוער בישראל"; הלל רסקין ז"ל ועטרה סיון תבל"א משרטטים "דפוסים של התנהגות פנאי וחינוך לפנאי בחברה הישראלית", למן הסקר הראשון שנערך בארץ בשנת 1970, ומציגים את העקרונות של החינוך לפנאי בקהילה ושל הכשרת משאבי האנוש לחינוך לפנאי; קורין ספקטור ואלי כהן-ג'וור מציעים מעבר "מחינו לחניכה - הפנאי כהזדמנות שנייה", תוך ניתוח והגדרה של כל אחד ממרכיבי הכותרת של מאמרם; לבסוף, יצחק קשתי שאול "האם ישרדו בתי הספר הפנימייתיים?" ותמה אם כוחה של פוליטיקת החינוך יעמוד לה כדי לנצל את יתרונותיהם.