מהנכבה לנכסה: הסכסוך הערבי-ישראלי והבעיה הלאומית הפלסטינית 1967-1957.דרכו של נאצר למלחמת ששת הימים משה שמש
	התקופה הנדונה בספר (1967-1957) היא יחידה מתודית היסטורית כשלעצמה. היא מתחילה לאחר מלחמת סיני-מערכת סואץ עם הופעתו של נאצר כמנהיגו הבלתי מעורער של העולם הערבי ועלייתה של הבעיה הפלסטינית למרכז השיח הערבי, ומסתיימת במלחמת ששת הימים וגיבושה של אסטרטגיה ערבית חדשה בסכסוך הערבי-ישראלי בפסגה הערבית בח'רטום (אוגוסט 1967). היא מקיפה את התקופה שבין ה'נכבה' הערבית-פלסטינית של 1948 ובין ה'נכסה' - התבוסה הצבאית הערבית ביוני 1967. כמה מסקנות עולות ממחקר זה: תוצאות מלחמת סיני החריפו את הסכסוך הערבי-ישראלי. בעיית פלסטין היתה לנושא מרכזי במדיניות הבין-ערבית ובמדיניותן של מדינות ערב בנוגע לסכסוך. הגורמים שהביאו למלחמת ששת הימים היו תהליכים אסטרטגיים שהתפתחו אחרי מלחמת סיני במסגרת הסכסוך הערבי-ישראלי בכלל, והבעיה הפלסטינית בפרט, ולא רק המאורעות שהתרחשו ב-13.5.1967, היום שבו התריעו הסורים לפני מצרים על ריכוזי צה"ל, כביכול, בגבולם כדי להתקיף את סוריה. נאצר הוביל את מצרים והעולם הערבי למלחמת ששת הימים במודע; הוא שקל היטב את משמעותו של כל צעד שנקט לקראת המלחמה למן 14.6.1967, הגם שטעה בשיקוליו.
המחקר מתאר את תהליך חיזוק המחויבות הערבית בכלל והמחויבות המצרית בפרט לבעיה הפלסטינית ולפתרונה, ולהשגת הגדרה עצמית לפלסטינים. הוא מצביע על כישלון איחוד שתי הגדות (של ירדן) ותהליך ה'ירדניזציה' שניסה המשטר לכפות על תושבי הגדה המערבית החל משנת 1950, ועל תהליך ה'פלסטיניזציה' שעברה האוכלוסייה בגדה המערבית מאז עלייתה של סוגיית החייאת הישות הפלסטינית על סדר היום הערבי ב-1959 - תהליך שהואץ עם הקמת אש"ף. המחקר מסכם בצורה חיובית את מנהיגותו של שוקירי (שהקים את אש"ף) ואת תרומתו הן להפצת רעיון החייאת הישות הפלסטינית בקרב הפלסטינים והן להנחת התשתית לממסד הפלסטיני. הקונצפציה המרכזית של הספר היא קונצפציה אינטגרטיבית המשלבת את הדיון בהתפתחות הסכסוך הערבי-ישראלי ומרכיביו עם הדיון בבעיה הפלסטינית על מרכיביה השונים כפי שהתפתחו עם השנים. שיטת המחקר היא הדיסציפלינה ההיסטורית המתבססת על התיעוד לסוגיו. פרופסור משה שמש , מזרחן, משמש מרצה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב בנושאי המזרח התיכון ומכהן כחוקר בכיר בנושאי הסכסוך הערבי-ישראלי והתנועה הלאומית הפלסטינית במכון בן-גוריון לחקר ישראל, הציונות ומורשת בן-גוריון, באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בין פרסומיו: The Palestinian Entity 1959-1974: Arab Politics and the PLO, second revised edition, London 1996; Co-editor, Political Thought and Political History: Studies in Memory of Elie Kedouri, London 2003 וכן מאמרים בנושאי הסכסוך הערבי-ישראלי והתפתחות העמדה הערבית בו, התנועה הלאומית הפלסטינית החדשה, מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים, דרכו של אש"ף לאוסלו ועוד.