קרובים רחוקים: בין-טקסטואליות, מגעים ומאבקים בספרות העברית החדשה חיה שחם
	"ספרים תמיד מדברים על ספרים אחרים, וכל סיפור מספר סיפור שכבר סופר". קביעתו זו של אומברטו אקו מגדירה יפה את תחום עיסוקו של הספר שלפנינו, הנוגע מזוויות שונות בזיקות מגוונות בין טקסטים (בין-טקסטואליות). לספר שלושה שערים. הראשון בוחן את תפקודיהן המגוונים של אלוזיות (ארמזים, רמיזות ספרותיות) ביצירות פרוזה, ואת האופנים שבהם הן מאירות את משמעויותיהם הסמויות של טקסטים ביצירות משל ש"י עגנון, יעקב שטיינברג, בנימין תמוז ומאיר שלו. השער השני עוסק בשירה, ובו נידונים מאבקים פואטיים בשירה העברית, שיש בהם כדי לסמן את הקואורדינטות ההיסטוריות שלה במהלך מחציתה הראשונה של המאה ה-20 (ביאליק, שלונסקי, אלתרמן, זך ואחרים). בניגוד ליצירות שנדונו בשער הראשון, אשר נשענו על אלוזיות לטקסטים עתיקים, נשענים מאבקים פואטיים אלה בעיקר על רמיזות בין-טקסטואליות כולל פרודיות המפנות אל יצירות מן הספרות החדשה, שעימן מתעמתות היצירות המאוחרות יותר.
השער האחרון כולל עיונים ביצירת פרוזה (של אהרן אפלפלד, א"ב יהושע, עמוס עוז), ה'מתכתבות' עם יצירות אחרות באמצעות מה שניתן לכנות אלוזיות מוטיביות, עלילתיות או תבניתיות. כאן מדובר בעיקר על זיקה רעיונית ו/או תרבותית, הנשענת על זיקות מוחשיות ובלתי מוטלות בספק בין יצירה ליצירה. התמונה, העולה מתוך תריסר העיונים הנכללים בספר, מלמדת הן על הגיוון הרב המאפיין את הפעילות הבין-טקסטואלית, והן על תרומתה החשובה לתהליך הפקת המשמעות ביצירה. ד"ר חיה שחם היא מרצה בכירה בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. מחקריה בתחומי הפרוזה והשירה העברית החדשה התפרסמו בכתבי עת ובקובצי מאמרים שונים. ספריה הקודמים: הדים של ניגון (אוניברסיטת חיפה והקיבוץ המאוחד, 1997); נשים ומסכות (הקיבוץ המאוחד, 2001).