החרפושית: ראי לתרבות מצרים הקדומה דפנה בן-תור

חיפושית הזבל, המגלגלת את כדור מזונה ברגליה האחוריות, ריתקה ועוררה את דמיונם של רבים במהלך ההיסטוריה האנושית. המצרים הקדמונים ראו בה את התגלמותו של אל השמש, המגלגל את גלגל השמש בשמים, ועיצבו קמיעות בדמותה. קמיעות כאלה היו נפוצים ביותר במצרים העתיקה והתגלו באלפיהם באתרים רבים, לא רק במצרים אלא גם בקדמת אסיה וברחבי אגן הים התיכון. השם העברי "חרפושית" ניתן להם מידי החוקר שמואל ייבין ז"ל, אשר שילב את שמו המצרי של האל הורוס (ח'ר) במילה חיפושית. אוסף החרפושיות של מוזיאון ישראל, שהוא מהיפים והחשובים בעולם, נתרם בשנת 1976 מידי ד"ר קורט שטרן. ד"ר שטרן נולד בראשית המאה במצרים להורים יהודים ילדי גרמניה, גדל והתחנך בגרמניה ושם למד רפואה. עם עליית הנאצים היגר לברטניה ובה חי עד מותו ב- 1973. הוא היה אספן נלהב של עתיקות, בעיקר של חפצים מצריים ויווניים קלאסיים, אולם אהבתו העיקרית הייתה נתונה לחרפושיות. מספר החרפושיות באוספו מתקרב ל - 4,000 , ובהן רבות שהן ייחודיות ונדירות ביותר ובמצב השתמרות מעולה. בצוואתו הוריש ד"ר שרן את האוסף כולו למוזיאון ישראל, לזכר אביו, הרי שטרן, שניספה בשואה. עד כה נתפרסם חלק קטן מהאוסף, וכך יוצגו בהזדמנות זו לראשונה חפצים רבים מהם בעלי חשיבות רבה למחקר האגיפטולוגי . הודות לתפוצתן הרחבה של החרפושיות במצרים העתיקה, הן מהוות מקור חשוב להבנת עולם התרבות של מצרים ונוגעות לתחומים רבים. בתצוגה נעשה ניסיון להתבונן בעולם זה דרך האשנב שפותחות בפנינו החרפושיות. מעמד המלך, ההירארכיה הפקידותית, הפולחן, יחסי מצרים וארץ ישראל ונושאים אחרים - כל אלה נחשפים לעינינו באמצעות הציורים, הכתובות והסימנים השונים שגילפו אמני מצרים הקדומים על חפץ זעיר זה ומעלים תמונה של עולם עשיר ומרתק. ההצגה מזווית זו היא שונה ומקורית בגישתה ובכך ייחודה של התערוכה.