איחוד מפולג: הברית העולמית של מפלגות פועלי ציון, 1920-1907 צביה בלשן
	לפנינו סיפורה של הברית העולמית של מפלגות פועלי-ציון, שקמה כדי לתאם את פעולותיהן בנושאי 'עבודת ארץ-ישראל' ו'עבודת ההווה', וכדי לייצגן בהסתדרות הציונית ובאינטרנציונל השני. בפועל זו היתה הידברות רופפת בין מפלגות שונות זו מזו בהשקפת העולם הסוציאליסטית, החל מסוציאליזם אמורפי של פועלי-ציון בארצות הברית ועד לקיצוניות המרקסיסטית של פועלי-ציון ברוסיה. המחלוקות האידאולוגית סבבו כולן, בגלוי ובין השיטין, סביב השאלה 'עבודת ארץ-ישראל - כיצד?' איך יכלו לדור בכפיפה אחת ולהכריע על הדרך חסידי הוולונטריזם מצד אחד, וחסידי התהליכים ההיסטוריים הסטיכיים, מצד שני? מלחמת העולם הראשונה הביאה עמה חילוקי דעות סביב האוריינטציה הפוליטית - מעצמות המרכז או בעלות הברית, ואולי הסתמכות רק 'על עצמנו', על פעולת התיישבות ממושכת שתניב זכויות על ארץ-ישראל, כמאמרו של בן-גוריון 'מי יתן לנו את הארץ?'. על כל אלה נוספה השאלה הגדולה שהעסיקה את העולם הסוציאליסטי - לאיזה אינטרנציונל להשתייך. האם להישאר באינטרנציונל השני או להצטרף לשלישי, ואולי לבחור בדרך שרצתה למזג את שניהם לגוף חדש?
דומה כי לפנינו סיפור של פילוג ידוע מראש. בתוך מסגרת זו נשזר מאבקה הדרמטי של לשכת הברית להשגת הכרתו של האינטרנציונל השני בייחודו של הפרולטריון היהודי, ולהצטרפות אליו בכל דרך אפשרית. והנה, למרות שהברית היתה גוף מעמדי, כאשר נקרתה לפני מנהיגיה שעת כושר היסטורית בתקופת מלחמת העולם הראשונה הם שמו בראש מעייניהם את העם היהודי כולו, הניחו בצד את מלחמת המעמדות, תבעו והשיגו את הכרתה של הנהגת העולם הסוציאליסטי באופייה הבינלאומי של השאלה היהודית, בהתיישבות יהודית בארץ ישראל ובאוטונומיה לאומית-פרסונלית בגולה. הספר שלפנינו עוסק בפן אחד של המערך הפוליטי והציבורי של הסוציאליזם הציוני בגולה, שיש בו כדי לתרום להכרת ההתארגנות החברתית של יהדות הגולה ומעורבותה הפוליטית בזירה הבינלאומית בראשית המאה העשרים, וכן להבנה מעמיקה יותר של הדימויים על הגשמת הציונות, שלא היתה בתקופה זו אלא משאת נפש ותרמה לגיבוש תודעת הזהות הלאומית היהודית יותר מאשר לבניין הארץ.