כאש בעצמותיו: דוד בן-גוריון ומאבקיו על דמות המדינה והנהגתה 1963- 1967 זכי שלום
	שבע שנים ואתגרים, הכרעות גורליות ומאבקים קשים, ניצחונות וגם מפלות, הודיע דוד בן-גוריון ב-16 ביוני 1963 על התפטרותו הסופית מן הממשלה. מעטים בלבד קיבלו באמון את הסברו הרשמי כי ביקש זמן לכתיבת ההיסטוריה של תקומת ישראל בארצו כל עוד כוחותיו עימו. רבים ידעו כבר אז כי למעשה הוא נאלץ לפרוש בעיקר מכיוון שהסתבר לו כי אחדות מעמדותיו המדיניות-ביטחוניות, בסוגיות שהיו לדעתו גורליות לעתיד העם והמדינה, אינן זוכות לתמיכתם של עמיתיו להנהגה.
נרגן, חסר מנוחה ומנותק ממקורות כוח שהיו בידיו כל עוד החזיק בשררה יצא בן- גוריון למאבק חייו על דמותה של המדינה והנהגתה. בלהט ובקנאות שאפיינו את אישיותו, הוא גייס את כל תעצומות הנפש שבו כדי להשיב מלחמה שערה במתנגדיו. ואולם, עד מהרה הוא חש 'על בשרו' כיצד חולפת לה תהילת עולם. עמיתיו להנהגה לאורך שנות דור, ובראשם מחליפו בראשות הממשלה לוי אשכול, ראו בו עתה איום מוחשי לשלטונם ופעלו ללא לאות להצר צעדיו. גם 'חבריו לדרך', אלה שנעזרו בו כדי לפלס דרכם אל הצמרת, התקשו להבין, ואולי העדיפו שלא להבין, את פשר מאבקיו ויעדם. רובם ביכרו לזנוח את מי שהיטיב עימם בעבר ולחפש מסילות לחזרה אל חיקם הנעים של ההנהגה הקיימת ושל הקונסנזוס הלאומי. ביקורתו הנוקבת של בן-גוריון על ההנהגה בישראל, שלדעתו תרמה במעשיה ומחדליה להידרדרות למלחמת ששת הימים, ואזהרותיו מפני תוצאותיה החמורות של המלחמה הצפויה זוכים לסיקור נרחב בספר. בשעתו נתקבלו דבריו אלה במנה גדושה של ספקנות ולגלוג. עתה, ממרחק של עשרות שנים, כאשר השלכותיה של מלחמה זו, לטוב ולרע, עדיין מלוות אותנו, ניתן לתהות אם לא היה מן הראוי להטות אוזן קשובה יותר לדבריו. ספרו של זכי שלום כאש בעצמותיו: דוד בן גוריון ומאבקיו על דמות המדינה והנהגתה, 1963-1967 משרטט בשפה רהוטה וקולחת, בשילוב מקורות מגוונים וחדשניים, את ההיבטים האישים והאידיאולוגיים של מאבק זה, ואת השלכותיו מרחיקות הלכת על אופייה של המערכת הפוליטית- מפלגתית בישראל ועל מדיניות החוץ והביטחון שלה בתקופה הנדונה.