על מיתוס היופי: על השימוש בייצוגים של יופי נגד נשים נעמי וולף
	מיתוס היופי ראה אור לראשונה ב-1991, והפך עם פרסומו לרב-מכר בארצות הברית. הספר הוא קריאת תיגר נועזת על מושגי היופי בחברה המערבית ועל השימוש שנעשה בהם כדי לנטרל הישגים ותמורות שהושגו לאורך שנים רבות של מאבקים פמיניסטיים. נעמי וולף מציגה בו ביקורת רדיקלית וחכמה של תעשיות הזוהר, היופי והרזון וחושפת את הדיכוי הפסיכולוגי והגופני של נשים באמצעות תעשיות אלו ואת האינטרסים הכלכליים והפוליטיים העומדים מאחוריו. עם הופעת הספר בעברית נשמעים דבריה של וולף כואבים וחריפים כאילו נכתבו אמש ובישראל. הנדע להקשיב להם ולחולל את התמורה התודעתית והחברתית הדרושה לקיומה כאן ועכשיו?
"אנו ראויות לזכות לבחור לעשות ככל העולה על רוחנו בקשר לפנים ולגוף שלנו, בלי שניענש על כך על ידי האידיאולוגיה הרווחת, המשתמשת בגישות תרבותיות דומיננטיות, בלחץ כלכלי, ואפילו בפסקי דין משפטיים בנוגע להופעתן החיצונית של נשים, כדי לטרפד אותנו מבחינה פסיכולוגית ופוליטית". "אנו, כצרכניות של תרבות ההמונים, מפסידות, כל עוד לחץ המפרסמים מאלץ את עיתוני הנשים לרכז את חרדות הקוראות שלהן במד-המשקל ובמראה, על חשבון מתן ביטוי לתכנים האמיתיים של עולם הנשים הרחב והמגוון". "תגובת הנגד ביחס לפמיניזם, שמנצלת אידיאולוגיה של יופי כדי לשמר את נחיתותן של נשים, איננה תוצר של מזימה סודית מאורגנת, עם מפות ותרשימים. הוא תוצר של אווירה רווחת, שבה חרדות של גברים ותחושות אשמה של נשים מופצות ומוגדלות באמצעות הדימויים התרבותיים של נשים. באווירה כזו מעבירים הדימויים התרבותיים לנשים מסרים ברורים בדבר הקשר בין הערך שלהן לגוף שלהן". "מיתוס היופי התעורר במיוחד כדי לנטרל נשים כמו בהיפנוזה ולהביאן לשיתוק פוליטי. לפיכך, רק אם נדע כיצד להסיר את הקללה הזו, נצליח לשחרר את השטחים הכבושים של תודעתנו ולהזרים אנרגיות חדשות למאבקנו החשוב יותר למען שוויון נשים." "מה צריך לעשות? הקוראים הם אלה שיכתבו את הפרק המסיים של מיתוס היופי. ונשים רבות עשו בדיוק כך."