תלות תרבותית ומחאה: הקולנוע הפוליטי בארגנטינה ובברזיל
	ספר זה מציע מבט השוואתי על שני זרמים קולנועים שנתנו ביטוי למאבקי השחרור הלאומי באמריקה הלטינית במחצית השנייה של המאה ה- 20. אנשי "הקולנוע החדש'" הברזילאי ניסו באמצעות סרטיהם להעלות לתודעתו של העם את המגבלות שמנעו את התפתחותה של המדינה ושגרמו להמונים חיי עוני וסבל. הם החלו לפעול תחת משטר דמוקרטי פופוליסטי בעידן של משבר חברתי עמוק, ועל כן פעלו בגלוי ובלי להקים התארגנות ייחודית. לאחר מכן הם נאלצו להתאים עצמם לפיתוח ולהסדרי הקו-אופטציה שכפה המשטר הצבאי שהוקם ב- 1964. פעילי "הקולנוע של השחרור" הארגנטיני התארגנו במחתרת תחת דיקטטורה צבאית, ופעלו במסגרות מקורבות לתנועות פוליטיות ולגרילה של השמאל על גווניו. כאשר המשטר הצבאי פתח בחיסול של אופוזיציה מכל סוג שהוא, הם נאלצו לצאת לגלות.
בשתי המדינות ראו הקולנוענים את היצירה הקולנועית הפוליטית כחזית מאבקם למען קידום המהפכה החברתית. הם עיצבו בסרטים דימויים שבאמצעותם יכלו הצופים לגבש זהות חתרנית, המורדת בהגמוניזציה של התרבות האירופאית והצפון אמריקאית שבאה לידי ביטוי באמצעות המעמדות השליטים. עם זאת, הם פעלו מתוך מסורות חברתיות ופוליטיות שונות, שמהן התפתחו מסורות שונות של התייחסות לקולנוע ולאליטות היוצרות אותו. מחקר זה מבליט את הייחוד שבפעולת כל זרם בארצו על ידי השוואת הייצוג הקולנועי של שלושה מרכיבים בעלי חשיבות בתהליכי עיצוב הזהות: דימויי הנוף הנחשב לאופייני למולדת, ייצוגים של גיבורי האומה ואירועים היסטוריים ולבסוף הצגתם של איכרים ופועלים, המגזרים החברתיים שהקולנוענים ראו כמקדמים את המהפכה החברתית. ההשוואה מגלה את ההבדלים באופן השתלבותם של היוצרים במאבקים החברתיים ובהתייחסות השלטונות לאליטות המנוגדות. צבי טל השלים תואר ראשון בלימודים עיוניים בחוג לקולנוע ולטלוויזיה ותארים שני ושלישי באוניברסיטת תל אביב. מחקריו מתמקדים בקולנוע ובאמריקה הלטינית ובעולם השלישי, וביחסים בין הקלנוע להיסטוריה. צבי טל מלמד בחוגים לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל-אביב ובמכללה האקדמית ספיר, באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטה הפתוחה. מאמריו ראו אור בברזיל, ספרד, ארצות הברית, קובה וישראל.