עלייתו השמיימה של העורך הספרותי בני ציפר
	חשיפה! פרשת האוטובוס הטורקי - מה באמת קרה לציפר בדרך מאיסטנבול לקוניה? מדוע פרסם ציפר את שיריו המפוקפקים של "אייל פבריקנט" ז"ל במוסף הספרותי? מי הביא להדחתו הזמנית מן המוסף - וכיצד הושתקה הפרשה על ידי התקשורת הישראלית? מדוע התנפלה על ציפר בתו של רבין בעיצומו של ערב ספרותי בברלין? איזו שיחת טלפון לא צפויה הביכה את לונדון וקירשנבאום בשידור חי? מה באמת חושב ציפר על העם הצרפתי? לראשונה בעברית: קטעים מתוך העיזבון של העורך הספרותי הבכיר וגם יומניה האבודים של גרטה קראוס, המזכירה המיתולוגית של "תרבות וספרות". כל מה שלא תקראו במוסף הספרותי.
"הבחנתי בעוד תופעה מוזרה. יום אחד היה לי ערב חופשי מפני שאף אחד לא מת. הלכתי לספריה וחיפשתי בקטלוג ספר כדי להרוג את הזמן. ומה רואות עיני? ספר מן העיזבון של ציפר. מכיוון שידעתי שלא מתת, הלכתי אל הספרן הראשי והוא הסביר לי שזו אינה טעות ושאומנם כתבת בחייך ספר מן העיזבון. קראתי את הספר ומאוד נהניתי, באמת. בתמימותי סיפרתי עליו למישהו, לא זוכר למי, והשמועה התגלגלה לה" "תודה" אמר ציפר בביישנות. "ומה קרה?" בני ציפר נולד ב- 1953 בתל אביב. משנת 1988 הוא משמש כעורך המוסף הספרותי של עיתון "הארץ." שני ספרי הפרוזה שלו, "מארש תורכי" (1995) ו"ציפר ובני מינו " (1999). ראו אור בהוצאת עם עובד. "עלייתו השמיימה של העורך הספרותי" הוא ספרו השלישי.