חנה ארנדט: חצי מאה של פולמוס עורכים: עדית זרטל, משה צוקרמן

יש דרכים רבות לקרוא את ההיסטוריה של המאה ה -20: אבל אין כל דרך לקרוא אותה מבלי לקרוא את חנה ארנדט. כאחרים בני דורה חוותה ארנדט, הפילוסופית הפוליטית, מכלי ראשון, את הטראומות הגדולות של המאה הזאת - שתי מלחמות עולם, משטרים טוטליטריים, השואה, מהפכות נכזבות, המלחמה הקרה, הפוסט -קולוניאליזם .אולם שלא כרבים בקרב עמיתיה, הגותה הושפעה עמוקות מן המאורעות האלה ועוצבה מכוחם. לא "ימין" ולא "שמאל", ארנדט הייתה "אינטלקטואלית חופשית", כמאמרו של אלבר קאמי. היא הציעה תיאוריה פוליטית ללא נחמה, ללא גאולה וללא העורבות שהאידיאולוגיות מודרניות מימין ומשמאל התיימרו לספק. אך היא הייתה אינטלקטואלית מחוברת ומגויסת במובן זה, שאת מחשבתה הניעה והפעילה בתוך תוכם של חייה, בעודה מקיימת קשרי גומלין מתמידים בינה לבין אחרים, ובין מחשבתה לזו של זולתה, והייתה לאחת הקולות הפילוסופים החשובים והמשפיעים ביותר בשישים השנים האחרונות. קולה של ארנדט הושתק בישראל בצורות שונות במשך שנים רבות בעקבות ספרה על משפט אייכמן. קובץ המאמרים שלפנינו, המקבץ עבודות מקוריות של חוקרים ישראלים על הגותה של ארנדט, הוא ראשון בסוגו המתפרסם בארץ, והוא חלק מן המאמץ הנמשך להנחיל לקוראים בישראל את ההגות המקורית והנועזת שלה. עדי אופיר, ליאורה בילסקי, מיכל בן-נפתלי, ז'וזה ברונר, אנבל הרצוג, עדית זרטל, אייל חוברס ויצחק לאור דנים בהגות זו מזווית שונות, במאמרים המבוססים על הרצאות שניתנו בכנס חנה ארנדט שנערך באוניברסיטת תל- אביב באפריל 2003.