חרון האינטלקטואלים דוד אוחנה
	כמו בציורו של ורמיר, האסטרונום, האינטלקטואל אינו מסתפק בלימוד הקיום ובתפוצתו החופשית של הרעיון. הוא מתאווה למפות ולהשליט על פני הגלובוס את הרוח האנושית, שואף להפוך את הידע לכוח, ומשתוקק ללוש את העולם ברעיונותיו. תשוקת האסטרונום-אינטלקטואל היא פרומתאית, ומקורה בחרון כפול: מחד גיסא, ביקורת נוקבת ורצון לעוצמה. מאידך גיסא, זעם על העוול והרשעות הממלאים את העולם. האם חרונם של האינטלקטואלים נובע מכך שטורדים אותם חלומות ביעותים על פגיעה בחירות האדם, או שמא מקורו בכך שהם חולמים בהקיץ על הנדסת אנוש וטווים מבנים של כוח? מקור חרונם הוא בתשוקה לחירות, אך גם בהערצת העריצות. יש אינטלקטואלים החרדים לזכויות האנושיות הבסיסיות ביותר, ויש כאלה שמתמסרים לשרת את השררה.
חרון האינטלקטואלים הינו המשך לדיונו המעמיק ולמחקריו הנוקבים של ההיסטוריון פרופסור דוד אוחנה, מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, במוקד הספר נשאלת השאלה כיצד זה היתה המאה העשרים - המאה של האינטלקטואלים - למאה העקובה מדם בתולדות האנושות. בין ספריו העוסקים בהיסטוריה האינטלקטואלית של אירופה: מסדר הניהיליסטים (מוסד ביאליק 1994,1993), התשוקה הפרומתאית (מוסד ביאליק 2001,2000), הומניסט בשמש (כרמל 2000), הומו מיתיקוס, (לונדון, בקרוב). ספרים אחרים פרי עטו העוסקים בזיקה שבין האינטלקטואלים לציונות ולישראליות: עיצובה של הזהות הישראלית (לונדון, 1995), מיתוס וזיכרון (הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר, 1997), הישראלים האחרונים (הקיבוץ המאוחד 1998, 2001), משיחיות וממלכתיות (מכון בן גוריון, 2003), ישראל והים תיכוניות (פריס, בקרוב), כמו כן ערך ספרים של אינטלקטואלים בני זמננו, ביניהם אלבר קאמי, אלבר ממי, ז'קלין כהנוב, יעקב טלמון ויהושע אריאלי.