אמיל זולא

אנרי טרויה

זקנקן אפור ומבט מפויס של אוהב חיים, כך תיארו אותו מרבית הביוגרפים. אולם האמת הייתה מורכבת יותר.

הבורגני הנהנתן הזה גם היה לוחם נועז, שגינה את השחיתות בחצר הקיסר ושימש סנגורם של כמה מהנאשמים הבעייתיים של תקופתו: הוא הגן על הציורים של מאנה כשהביקורת קטלה אותם; וכמובן התייצב באומץ לב, שכיום קשה לנו להבין, נגד הממשלה, נגד הצבא הכול-יכול ונגד דעת הקהל בפרשת דרייפוס. מחבר ננה וז'רבז היה איש ניגודים: באותה מידה שהיה מרדן בלתי נלאה גם היה שקדן, שומר על סדר בניירותיו כמעט כמו פקיד; ועל אף שספריו מתארים את עליבות חייהם  של אנשים ונשים קשי יום, הוא עצמו התגלה כאשף פיננסי שהצליח להתפרנס יפה מכתיבה.

בין  ספר לספר חילק את זמנו הפנוי בצורה מודעת ומכולכלת היטב בין אשתו החכמה, הבשלה, לבין פילגשו היפה, הצעירה. סועד אצל האחת ומשתעשע ברכיבה באופניים ובאהבות סודית אצל השנייה.

אנרי טרויה בסגנונו הכובש מתאר את מאמציו של זולא ליישב את הסתירות שגעשו בתוכו: עם כל נאמנותו לנשותיו, עיקר מעייניו היו נתונים לכתיבה; ועם כל דבקותו בייעודו הספרותי, הוא היה מוכן לסכן הכול, את כל האושר והמוניטין, כדי למנוע עוול.

ואמנם, המעורבות שלו בפרשת דרייפוס עלתה לו באי- קבלתו לאקדמיה הצרפתית ואולי אף בחייו. בגיל 64, כשלוש שנים לאחר שהביא לזיכויו של דרייפוס מאשמת בגידה, מצא את מותו בנסיבות מסתוריות. היו מי שלא סלחו לו על שהעז להטיל דופי בקודש הקודשים: הצבא הצרפתי.

ניגודים אלה שמשכו את אנרי טרויה לעקוב בתשומת לב אחר חייו הפרטיים של זולא ואחר דרכו אל הצלחה ספרותית ומוניטין בינלאומי מעבר לביוגרפיה מרתקת, לפנינו דו-שיח של סופר עם סופר.

 מבין ספריו של טרויה אור בעברית: קתרינה הגדולה, רספוטין, (כנרת); בלזק, בודליר (זמורה-ביתן).