ויסקי זה בסדר

יהושע סובול

חנינא רגב שירת בעבר בחוליית חיסול של זרוע הביטחון, שפעלה באירופה וצפון אפריקה. בהווה הוא בעל משרד פרסום, שמשתתף במכרז בינלאומי חשוב. הכול מתחיל כשהוא משוטט ברחובות הקפואים של מנהטן, כדי להרוג את הזמן שנותר לו עד לפגישה עסקית, ולפתע מוליכות אותו רגליו בעקבות אדם בשחור, שחלף על פניו.

האם בעל החליפה השחורה הוא "אדוניס", שאלי נותר בחיים -  מי שהיה היעד למרדף האחרון שלו במדבר, לפני שפורקה היחידה? הפעולה ההיא הסתיימה, לדעתו, בכישלון מביך, אף על פי שהמודיעין טען שאדוניס מת.

כעת, כאדם פרטי, במעשה חסר פשר ובערבוב של זהויות, של זמנים ושל עולמות, הוא יוצא להרפתקה שנועדה לשחזר בסופה במדויק וגם לתקן את המרדף מן העבר. בדיאלוגים מצוינים ובעלילת פעולה מרהיבה מוליך סובול את הספר אל הסיום הדרמטי.

מיהו, בעצם חנינא רגב? האם אין הוא אובד לעצמו מעבר לריבוי הזהויות שהיה עליו להמציא; מעבר לכל המצבים שבהם היה עליו לככב כאחר; מאחורי כל העלילות שהיה עליו לבדות? כמי שהדמיון הוא בשבילו מציאות, והמציאות היא דמיון- היכן נמצא אותו בשטח ההפקר בין שני אלה?

בין עשרות כינוייו, חנינא הוא גם "שקספיר" ו"שיילוק", הוא משתעשע בפינג- פונג עם שורות ודמויות של מחזאי. אך הסצנות של חייו נראות לו כאילו הן חלק מהתסריט של תסריטאי מתחיל ובלתי אחראי, סצנות שכבר נכתבו ורק ממתינות לביצוע. ובשיא הפעולה הוא גם יכול להשקיף עליה מן החוץ כאחר, מי שמצלם אותו מהליקופטר. הוא-עצמו הדמות המומצאת, אך הוא גם מי שממציא את התסריטאי.

הוא בן לניצולי שואה, והייתה לו נפש של משורר. הוא לא נולד עם הכשרים הגופניים שכה מיטיבים לשרתו אותו, אלא טרח עליהם הרבה. סובול נוטע בו שורת סטריאוטיפים "ישראלים" של סיבתיות, רק כדי להאיר את חלקיותם בהסברת דמותו, את קוצר ידם מול השטחים המתים שהם מותירים. בסופו של דבר מעוצב חנינא כ"כמבוך שמשתנה ברגע שאתה נכנס לתוכו". גולת הכותרת של העלילה, שחנינא מכוון את עצמו אליה, היא בעצם מעשה חסר-פשר, פעולה משחקית טהורה שאינה ניתנת לסיפור סיבתי. "מה זה הסיפור המטורף שהיה החיים שלנו?" תוהה חנינא, ומבין בעצמו ש"לכל ההוצאות- להורג  שביצענו היה רק ערך של תיאטרון רחוב"

זהו איפוא ספר מבריק, משעשע ומותח, על אחד חנינא רגב; אך הוא גם ספר מפוכח סביב המיתוסים הרווחים של הישראליות.

ויסקי זה בסדר הוא הרומאן השני של יהושע סובול, אחרי הרומאן המרגש 'שתיקה', שהיה בין נבחרי פרס ספיר לספרות. המחזה שלו "גטו" נבחר כמחזה הטוב ביותר באנגליה ב- 1989, ומחזותיו הועלו ב-27 ארצות.