בעט ברזל: שירת מחאה עברית 2004-1984 בעריכת טל ניצן
	שירה פוליטית או אידיאולוגית במובנה הרחב מתפרשת על פני מרחב תמאטי גדול, מנושאים פוליטיים מובהקים ועד שירים שבהם גם ה'אני' רתום לפוליטי. קובץ זה, לעומת זאת, מבקש לצמצם את המסגרת, ולהתחקות אחר הדרך שעשתה השירה העברית בעשרים השנים האחרונות ביחס לכיבוש הישראלי ביהודה, שומרון וחבל עזה. בשלושים ושבע שנותיו חדר הכיבוש לכל תחומי החיים בישראל וחולל שינויים בכל. גם בשירה. הגל הגדול הקודם של שירת מחאה התעורר כאן בעקבות מלחמת לבנון וכונס בעיקר בשני קבצים: ואין תיכלה לקרבות ולהרג (בעריכת חנן חבר ומשה רון, הקיבוץ המאוחד, 1983), וחציית גבול (בעריכת יהודית כפרי, ספריית פועלים, 1983)... בשירים ההם התמקדה המחאה במלחמה אחת מסוימת שבמרכזה טראומה אחת גדולה, הטבח בסברה ובשתילה, ואילו הכיבוש הוא תופעה מרובת חזיתות, ממושכת ומתישה בהרבה, שטראומה רודפת בה טראומה... אלימות והרג של חפים מפשע מתחוללים משני צדי הקו הירוק - גם הנכבשים הורגים באזרחים ישראלים בשרירותיות, וכך התוכחה הנחרצת החד-משמעית מסובכת הרבה יותר משהיתה בעת מלחמת לבנון.
מסובכת, גם בשל התהום הפעורה בין המסר של שירת המחאה ובין ההשקפות הרווחות בציבור הישראלי היהודי. בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי באווירה הציבורית בישראל: הקצנה והתבצרות בקונצנזוס ובעמדות לאומיות מכאן, וחלחול של יאוש למחנה השלום מכאן... יותר מבעבר, שירת המחאה נתפסת כשריקה בודדה בחושך... דומה שלשירת המחאה כמעט לא נשארו נמענים... ניתן היה לצפות ששירת המחאה תיאלם, או לפחות תיסוג בקול ענות חלושה... בתוך עשרים השנים המיוצגות במבחר זה, עד סוף שנות התשעים של המאה הקודמת, מלבד דוגמאות ספורות, השירה העברית כמעט לא הגיבה על הכיבוש. בחמש השנים האחרונות חלה ההתעוררות המתבקשת - ספרותית ומוסרית - והתופעה של שירת מחאה מתרחבת. משנה לשנה יותר משוררים כותבים יותר שירה פוליטית... לצד יוצרים שהקדישו ספרים ומחזורי שירה שלמים למחאה (אהרן שבתאי... רמי דיצני...)... לצד אלה, עוד ועוד יוצרים שאינם נחשבים פוליטיים מרחיבים את מנעד הנושאים שלהם וכותבים שירה אקטואלית הומניסטית... בקובץ זה, שמטבע הדברים יכול להציג רק חלק מהתופעה, כונסו תשעים ותשעה שירים מאת ארבעים וחמישה משוררים, מטוביה ריבנר... ועד גיל אנגלשטיין, תלמיד תיכון... השתיקה המתמשכת הופרה, והמחאה על הכיבוש נהפכה לנושא חשוב ופורה בשירה העברית. כך, תחושת המיעוט ואוזלת היד מתבטאת במגוון נימות: צער... קינה... פקפוק... תיעוב ושאט נפש... אך גם כשהשירה אומרת 'נלאיתי' או 'מוטב לשתוק', מרגע שהיא אומרת זאת הרי שהיא לא שותקת, והיא בלתי נלאית... בשירים אחרים תחושות אלה מחריפות לכדי ביטויי ניכור, היבדלות ואנטגוניזם... המחאה הסקפטית... מתבטאת באופן חריף במיוחד אצל מאיר ויזלטיר... גירסה אחרת של מחאה תקיפה, שניתן להגדירה כפואטיקה של אמפתיה, מתבטאת בשירי אבל וזעם על הקורבנות הפלסטינים... אך הטקסט ה'אחר' הנוכח יותר מכל בשירים אלה, בשלל ביטויים, הוא התנ"ך...