חדוות ההשוואה: תמורות בשירה העברית המודרנית בעז ערפלי
	ספר על שירים ועל משוררים, על היסטוריה של שירה ועל חקר השירה. נידונים בו, במפורט ובאורך השוואתי, שירים ומכלולי שירים מופתיים ואופייניים, שכתבו שישה מן המשוררים 'החזקים' של השירה העברית המודרנית: ביאליק, טשרניחובסקי, אצ"ג, שלונסקי, אלתרמן ויהודה עמיחי. באמצעות גופי השיר שנזכרו, מציג הספר תמורות מרכזיות שחלו בשירה העברית במאה ה-20. בין נושאיו: היבטים בקליטת הנורמות הרומנטיות במפנה המאות, אפיון מחודש של המודרניזמים של שנות העשרים, השלושים והשישים, הזיקה בין אידיאולוגיה לדרכי עיצוב הלשון השירית (בשירי אצ"ג ושלונסקי בשנות העשרים), הצגת כוכבים בחוץ לאלתרמן כספר ניאו-רומנטי וכמוצר של התמודדות רבת פנים עם אבני בהו של שלונסקי, המהפכה השירית של עמיחי.
דרך המחקר המובילה המופעלת בחיבור זה, היא דרך ההשוואה. התיאוריה והמתודולוגיה של ההשוואה נידונות בפירוט ובבהירות בפרק המבוא; הספר כולו ממחיש את השימוש בה ומעיד על כוחה. מצד אחד מתוארת כאן דרך ההשוואה כדרך מחקר מחמירה הנצמדת לטקסטים ולהקשריהם הנחקרים, ואינה מניחה, להולכים בה נכונה, לשעבד אותם להכללות תיאורטיות ודוקטרינאריות שאינן מגופו של עניין. מצד אחר, היא מתגלה כדרך פורייה ויצירתית, שעשויה להיות גם רבת הפתעות וגם מלאת חדווה. בעז ערפלי הוא פרופסור לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. ספריו (בהוצאת הקיבוץ המאוחד): עבותות של חושך (על 'שמחת עניים' לנתן אלתרמן, תשמ"ג), הפרחים והאגרטל (על שירת יהודה עמיחי, תשמ"ז), העיקר השלילי (על הסיפורת של י"ח ברנר, תשנ"ב) ורב-רומאן (על 'תמול שלשום' לש"י עגנון, תשנ"ח. בשיתוף עם המכון למורשת בן-גוריון). כן הופיע בעריכתו:שאול טשרניחובסקי: מחקרים ותעודות (מוסד ביאליק, תשנ"ה). "נער יספור את חוקרי השירה העברית החדשה, אשר מסוגלים גם לקרוא שיר בצורה קשובה, גם לקשור את הדיון בו לפרספקטיבה היסטורית ולשאלות עקרוניות של פרשנות, וגם לא לשעבד את הדיון בשיר ובשירה לעמדה תיאורטית מקובעת לתפיסה אידיאולוגית גזורה מראש. ספרו החדש של בעז ערפלי ראוי לשבחים בשלושת החזיתות הללו." (פרופסור דוד פישלוב, האוניברסיטה העברית)