12 אסכולה 14 במציאות ורואים בה אתגרים ומורכבויות אישיות ומתמודדים עם המורכבויות האלה. "אחד העקרונות החשובים שלמדתי לאורך כל שנותיי בחינוך ובשיח הישראלי הוא לא להיות חד־משמעי. אמיתות ברורות יש רק מחוץ לעולם הזה. מי שהוא בר־מינן, אפשר לדבר עליו במושגים מוחלטים, אבל בעולם שלנו, של החיים, אין מושגים מוחלטים. הכול יחסי, והכול תלוי בנקודת המבט. ובעיקר, הכול מורכב. "כשאני אומר שהכול מורכב, אני לא מתכוון רק למציאות שבה אנחנו חיים – שהיא כמובן מורכבת מאוד – אלא העולם בכלל, תמיד מורכב. אם היינו יודעים בדיוק מה צריך לעשות כדי שיהיה רק טוב, כבר כולם היו עושים זאת. אבל בגלל שהדברים מורכבים, ויש כמה פנים לכל שאלה וסוגיה, צריך להיות שיח. ולכן למדתי שצריך כל הזמן להיות בתנועה, במחשבה, בהתבוננות. צריך לשים סימני שאלה כל הזמן, וכל הזמן על עצמי. אז אני מפעיל קודם כל חשיבה ביקורתית כלפי עצמי, בדברים שאני מאמין בהם או חושב עליהם. רק כך אדם יכול להתמודד עם המורכבות. כך למדתי מההורים שלי ומהדמויות החינוכיות והרבניות שפגשתי בתחנות השונות, אשר גידלו אותי להיות מי שאני היום". מעניין שאתה מצביע על כך, כי בניגוד אולי למה גם בדת וגם מחוצה –שחושבים היום רבים היהדות ביסודה ההיסטורי הייתה כזאת: –לה שואלת שאלות, מתחבטת מהי הדרך הנכונה, מכילה (ומבחינות רבות גם אימצה) את ערש הליברליזם. "אני מאמין שכך הדבר גם ברמה האישית וגם בהתבוננות רחבה יותר; שיש משהו ביסוד האמונה שלנו, רעיון עמוק. ואם אנחנו מאמינים שאל אחד ברא את העולם כולו, אז האמונה הזאת מקבלת בתוכה גם את הצו המוסרי הגדול ביותר – פתיחות, ליברליות, הכלה, וכיוצא בזה. כל תופעה בעולם וכל אדם בעולם הם יציר כפיו של אותו אל, וברגע שאני מאמין בכך – אני צריך להתבונן בכל האנושות כאילו כולם יצאו מאותו המקור, וצריך להתייחס אליהם בהתאם". הרבה יהודים מאמינים יגידו שאתה זונח את עקרונות העם הנבחר; שאתה בוחר בדרך קלה במובן הזה. "אני מאמין שיש לנו תורה, ואני בהחלט מאמין שהקדוש ברוך הוא אמר לנו משהו בסיני. אני לא מאמין ביהדות אנמית, וברור לי שצריכה להיות אידיאולוגיה לאדם. אני לא תומך בגישת 'רגל פה, רגל שם', ואני בטח לא פוסט־מודרניסט שזונח 'אמת' או קובע שאין טוב ואין רע, ולכן הכול אותו הדבר, כל המחשבות והאמונות שוות ערך. ממש לא. אבל יש אנשים שחושבים שקיימת פרשנות אחת מאוד מאוד ברורה, שהיא הדרך ואין בילתה, שזה הכיוון שבו צריך ללכת. אני מתנגד לכך. "בשיח הדתי נוטים לקחת לקצה ולהגיד שיש רק דרך אחת ללכת בה, אבל המציאות מראה לנו אחרת. אני יכול לתת שלל דוגמאות. למשל, סוגיה מאוד נפוצה בשיח הדתי היא קדושת ארץ ישראל. אלוהים הבטיח לנו את הארץ, ואנחנו צריכים לרשת אותה. ובכן, מה לעשות שהגענו לכאן ' או בעליות שלפני כן, וגילינו שיש פה עוד 48 ב־ אנשים שחיו פה הרבה שנים. זאת עובדה, ואני חייב להתבונן בה ולהכיר בה. כי אמנם הקב"ה אמר לי שהארץ שייכת לנו, אבל הוא גם אמר לי שכל אדם נברא בצלם. אז המסקנה הפשוטה, שאלוהים נתן לנו את הארץ והיא כולה שלנו, כבר לא עובדת יותר. מתברר שהמציאות שמצאנו כאן בארץ קצת יותר מורכבת. "דוגמה נוספת בשיח הדתי כיום היא הסיפור וְְאֶֶת זָָכָָר לֹא של הלהט"בים. בספר ויקרא כתוב ' ִמִש ְׁׁכ ְֵּּבֵי א ִִש ָּׁׁה ת ּוֹע ֵֵב ָָה הוא'. אני לא מתווכח ת ִִש ְׁׁכ ַּּב עם הפסוק בתורה, אבל מה עליי לעשות כשבא אליי חבר או באה אליי חברה ואומרים 'אנחנו נמשכים לבני או לבנות מיני. זה הסיפור שלי, זה חלק ממני, זה מה שאני מרגיש'? לי היה ברור בזהות שלי בשלב מסוים שאני נמשך לנשים, אז אם מישהו אומר לי 'הזהות שלי אחרת, אני נמשך
RkJQdWJsaXNoZXIy Mjk0MjAwOQ==