17 אסכולה 12 "אני משתדל להישאר עם ראש פתוח ולא לפסול שום דבר. אני משתדל גם שכל מעשיי יהיו מכוונים לשם שמיים ולתיקון עולם איפה שאני יכול להיות באופן הכי טוב. אני אומר לתלמידים שלי הרבה פעמים: 'תלכו לישון בידיעה שהעולם מקום קצת יותר טוב בזכות משהו שאתם עשיתם'. ואני שואל במבט מקרו – לאילו מקומות אני יכול להגיע שבהם אני אעשה טוב יותר?" את הצעד הראשון כבר עשית: ענית תשובה של פוליטיקאי... (צוחק) "היום אני מנהל חטיבת ביניים שחרית – זה מקום שאני עושה בו טוב. ואם אני איפתח לאפיקים אחרים, כמו פוליטיקה, זה בגלל שארגיש שאני יכול לעשות טוב יותר בעולם. אם אני ארגיש שאני אוכל להיות שותף לתיקון עולם – ארצה להיות בפוליטיקה". ואם הדבר תלוי בך, מה השינוי המשמעותי ביותר שצריך לעשות כדי שהחברה הישראלית תהיה במקום טוב יותר? "אחד הדברים הכי משמעותיים שאני חושב שאנחנו צריכים לאמץ כחברה זה קצת להפחית את הפחד. אני מרגיש שיש המון פחד: מה הצד השני רוצה לעשות, ולאן הוא רוצה למשוך אותי? הימנים מפחדים מהשמאלנים, השמאלנים מפחדים מהימנים. נוצר מצב שבו אנחנו מאמינים שהסכנה הכי גדולה בחברה הישראלית היא לא מהאויבים שלנו אלא מהקבוצה הפוליטית השנייה. ובגלל שאני חושש מהקבוצה השנייה, המעשה הפטריוטי־כביכול הוא לחשוב איך אוכל לפגוע בקבוצה שמנגד. אז הצעד הראשון יהיה להפחית את הפחד מאנשים שחושבים אחרת ממני, ולהפנים שנקודת המוצא של רובם היא שהם רוצים לעשות טוב, ולא 'לגנוב לי את המדינה'. "אחרי שמורידים את אפקט הפחד, צריך להבין שהאידיאל במציאות מתוקנת הוא שהחברה השבטים 12 הישראלית היא הומוגנית. שמודל אם מישהו אומר לי 'הזהות שלי אחרת, אני נמשך לבן המין שלי', מי אני שאתווכח איתו? מי אני שאגיד לו שהוא טועה? יש פסוק בתורה – ויש מציאות. הוא הגיוני, והעובדה שיש קבוצות אוכלוסייה שונות עם נורמות נפרדות ומערכת אמונה שונה משלנו – זה לא רק בסדר, זה אפילו מבורך. והבשורה תהיה להראות איך קבוצות שונות יכולות לחיות באחווה זו לצד זו ולהבין שהמרחב הציבורי אף פעם לא יהיה במאה אחוז על פי מערכת האמונות שלי. את הבית שלי אני יכול לנהל על פי מערכת הערכים שלי, אבל ברגע שפתחתי את הדלת ויצאתי למרחב הציבורי – אני חייב להבין שמערכת הערכים שלי חייבת להתפשר עם מערכות ערכים אחרות. ובאותה נשימה אני יכול לקבוע שיש לי קווי יסוד שעליהם אי אפשר להתפשר. שהם קווים אדומים". מהם קווי היסוד שעליהם אתה לא מתפשר? "גיוס למשל. אין מקום לדון בפטור מגיוס למגזרים שלמים. אם אנחנו חברה חפצת חיים, אז הדרך להילחם באויבים שלנו היא קיומו של צבא חזק. לא יכול להיות שיש אנשים שחייבים לשרת ואחרים שמקבלים פטור. זה שגוי הלכתית, וזה מפורר את החברה שלנו מבפנים. אז גיוס לכולם הוא דוגמה לקו יסוד שלא יכול להיות נתון לוויכוח. "על הרבה דברים אחרים אפשר וצריך לדון, תחת המטרייה שהמדינה שייכת לכולם, וחייבים להיות מוכנים להתפשר. בתוך המוסכמה של חיים משותפים אפשר להתחיל לדבר על האופן שבו יתבצעו פה טקסי נישואין, אם תהיה תחבורה ציבורית בשבת, כיצד ישמרו על כשרות במרחב הציבורי, וכן הלאה. ופשרה טובה תהיה פשרה שבה אף אחד לא יקבל את מלוא בקשותיו. ההישג יהיה חיים משותפים. אני, למשל, לא נוסע בשבת חוץ מבמקרה של פיקוח נפש, וכך אני מחנך את בנותיי. אבל אני בעד למצוא פתרון תחבורתי למי שיש לו צורך לנסוע בשבת, על אף שזה לא חלק ממערכת הערכים המלאה שלי. אז אני מוכן לוותר כאן בשביל לשמור על הדבר החשוב יותר מבחינתי, שהוא החיים ביחד. מבחינתי, זהו הערך המרכזי".
RkJQdWJsaXNoZXIy Mjk0MjAwOQ==