3 אסכולה 12 ךרועה רבד ג של אסכולה נולד משילוב ישן 12 יליון ומוכר של אהבה ודאגה. 20 כשהתחלנו לעבוד עליו עדיין שהו חטופים חיים בעזה, כלואים במנהרות וסובלים מעינויי גוף ונפש. מדינה שלמה הרגישה כמו רכבת שתקועה בתחנה של גיהינום, בין חיים למוות. לא יכולה לנוע קדימה, אך מסרבת לדומם מנוע. מדי ערב התמכרנו לתקוות שווא שלוו באכזבות מרות. לצד חדשות רעות מהחזית על הרוגים ופצועים, דשדשו התחושות הקשות מהעורף. הימין והשמאל נעים בקווים מקבילים, אבל נפגשו בשנתיים האחרונות בצמתים של חוסר שביעות רצון. הפכנו "חמוצים", כמו שהשלטון אוהב לקרוא לתופעה. מילים כמו "משילות" ו"ניצחון" התחלפו במקבילותיהן הסטטיות: המתנה, הכלה, התאפקות, הדחקה, ובסופו של יום – ניסיון כושל להתנתק מהמציאות. צו השעה הפסיק להיות "חייבים לנצח" והפך "חייבים לשרוד". שלושת הגיליונות הקודמים של אסכולה עסקו במצב הסטטי הזה: מלחמה בלתי פוסקת, אובדן מתמשך, פוסט־טראומה של עם שלם. חשבנו Amazing . שדה חרוש בנגב Aerial / Alamy Stock Photo מגיע לנו משהו אחר בין "הכלה" ל"ניצחון", בין "גאולה" ל"הישרדות" – עם ישראל מיטלטל כבר שנתיים בדרך שנמתחת הרחק אל מעבר לאופק, בלי להגיע לשום יעד. הגיליון הזה מציג דמויות שמציעות לא רק נתיב מילוט מהייאוש אלא גם שיח מפגש אנושי. צילום: עודד קרני
RkJQdWJsaXNoZXIy Mjk0MjAwOQ==