41 אסכולה 12 באופן שלא מחובר בכלל לתמיכה מקצועית של מערכת, שפשוט לא הייתה אז בספורט כמו היום. "התפיסה של הספורט הישראלי באותם ימים הייתה מאוד מאוד מיושנת וגם לא מקצועית. היא לא תמכה בחלומות של אנשים כמוני, אלא נגררה אחריהם, ולא יצרה עבור ילדים וצעירים את התנאים להגשים את החלומות הללו. אז אני פשוט רצתי קדימה בתשוקה מטורפת, בדרך חתחתים מאוד מורכבת ועם הרבה אכזבות וכישלונות. כי לא ראיתי בעיניים. וכך התבגרתי לתוך הספורט הישראלי. "החוויה שלי הביאה אותי להחלטה שיום יבוא ואני אהיה בלתי־תלויה כלכלית, ואז אחזור לספורט ואעשה למען הקהילה שלי את מה שלא עשו בשבילי. ככל שהתבגרתי ונחשפתי – בעיקר בזכות אלכס גלעדי ז"ל ובאמצעות נשיא הוועד האולימפי שסיים לאחרונה את דרכו תומס באך – לעשייה של הוועד האולימפי הבינלאומי, הושפעתי מאוד מהתפיסה המנהיגותית שמדריכה אותם. "תמיד הייתי קפטנית באופי שלי, ותמיד היה לי את הזיק המנהיגותי. אלכס, שהיה מקורב להמון בעמוד ממול: להציב את הדגל הכי גבוה שאפשר. ארטיום דולגופיאט. Mark Neyman / Government Press Office of Israel, CC BY-SA 4.0, via Wikimedia Commons למטה: ארד עונדת מדליה על צווארה של הג'ודאית רז הרשקו. צילום: הוועד האולימפי בישראל "תמיד הייתי קפטנית באופי שלי, ותמיד היה לי את הזיק המנהיגותי. וכשהתבגרתי התפיסה שלי עיצבה את ההבנה שיש קשר ישיר בין ספורט לבין רבדים חברתיים וקהילתיים.
RkJQdWJsaXNoZXIy Mjk0MjAwOQ==