69 אסכולה 12 "אנחנו שקופות לגמרי בפוליטיקה הרחבה יותר, ואני רוצה לעודד את הנשים להיכנס לזירה הפוליטית. אפילו להיות נוכחות בזירה המוניציפלית זה לא מובן מאליו: להשתתף בוועדות, להופיע בישיבות כחברות מועצה, ולהיות נוכחות ומשפיעות בתהליכי קבלת ההחלטות. נשים אצלנו עדיין לא יודעות שזכות כל אזרח לנכוח בישיבות, לבקש פרוטוקולים וכו'. בדרך כלל בחברה הדרוזית המעורבות הפוליטית של אישה היא דרך בן הזוג והמעגל תושבים, 25,000 – המשפחתי. אני חיה במע'אר ואין לנו חברת מועצה אחת אפילו. כל התפקידים המרכזיים בעירייה מאוישים על ידי גברים: מנכ"ל, סגן, יו"ר וראשי מערכת החינוך. אז גברים מקבלים החלטות עבור נשים, זה מגוחך. "יש לנו עשרה בתי ספר, אבל שתי מנהלות בלבד. איך ייתכן שכל צוות המורות מורכב רק מנשים, אבל המנהל כמעט תמיד גבר?! אז חינוך למודעות הוא חשוב. הרבה פעמים נשים לא מרכיבות את המשקפיים המגדריות שלי הבאות בטבעיות – אולי כי גדלתי במשפחה חד־הורית. .3 אמא גדלה אותי לבד כי אבא נהרג כשהייתי בת אז למדתי לדבר את השפה המגדרית, ואני עושה הכול כדי ללמד אחרות את השפה הזאת. "יש לנו פוטנציאל אדיר של נשים שהגיעו לתפקידים בכירים – הייתה לנו שגרירה וחברת כנסת (ר'דיר מריח), אבל אנחנו עדיין בשלב מאוד התחלתי, ואותן נשים שהצליחו – ההתקדמות שלהן לא מספיקה בשביל לשנות תודעה. אנחנו צריכות להתאחד ולדבר בשפה המתאימה לשינוי, ובעיקר להאמין שמגיע לנו מקום הרבה יותר טוב מזה שבו אנו נמצאות כעת. הדרך לחולל את השינוי היא לחצוב כל פעם עוד טיפה בסלע. כששואלים אותי מה מצב מעמדן של הנשים בחברה הדרוזית, אני עונה כל הזמן: 'זוחל, אבל מתקדם'". בחברה הדרוזית מעורבות האישה היא דרך הבעל. סלווא אבו יוסף בהפגנה למען האחים הדרוזים. צילום: באדיבות המצולמת
RkJQdWJsaXNoZXIy Mjk0MjAwOQ==