12 אסכולה 72 הגיע לממדים שאי אפשר לתאר ברמת הכמות וההשפעה. היום לעולם הפילנתרופי יש כמויות של עוצמה וממון ששוות לכאלה של מדינות. והכוח הזה ניכר בכל מקום, ומתמקד גם בגישה לאנשים, בהשפעה על נרטיבים וביכולת לשנות סדרי עולם. "כסף וכוח הולכים ביחד, ואני חושבת שכולנו צריכים להתיישר. ההתמחות שלי היא בשמירה על איזון – הכוח חייב להיות בידי הממשלות ובידי הציבור, לא בידי אנשים פרטיים. כשיש ואקום, הערכים הולכים לאיבוד. בישראל זה עדיין לא בקנה המידה של ארה"ב, ואני מתפללת שלא נגיע למצב כזה". מה מייחד את החברה הישראלית, בעינייך, מנקודת מבט של פילנתרופית? "תרבותית, גם אם התפיסה הזאת נחלשת עם הזמן, אנחנו עדיין מחוברים לתפיסה ערכית של 'אנחנו' ו'חברה' ולעובדה שאנחנו מדינה יהודית ודמוקרטית, לא משנה כמה ינסו לשנות את השיח היהודי – הוא עדיין קיים. כל מה שאנחנו עושים, אם לא ננסה להשתחרר מהשיח הזה, לא יעבוד. לפני כמה שנים היה דיון אם להפריד את הזהות היהודית מתעודת הזהות, והיו רבים שנלחמו על ישראליות נטו. תראה מה קרה עם הקורונה והמלחמה האחרונה – אי אפשר להתנתק מהיהדות. "אני, כאדם מאמין, לא רואה קונפליקט בין הערכים היהודיים שלי לבין הסיפור הישראלי. אני לא צריכה לבחור בין הערכים היהודיים שלי לבין היותי דמוקרטית, סוציאלית וחברתית. אין קונפליקט. לפעמים יש הכרעות כואבות, אבל זה לא סותר את אחדות הערכים האלה. אני רואה זכות גדולה להיות אישה יהודייה וישראלית בתקופה כזאת. "ופילנתרופיה בעולם היהודי היא שילוב בין צדק וחסד לבין מקצוע שמשלב אסטרטגיה, ניהול והשפעה. חייבים לשלב את שניהם, וצריך איזון בין הערכים לבין האסטרטגיה, ובין המתודולוגיה לבין הלב. זאת המטרה שלנו בפעילות שאנחנו עושים". איך פילנתרופיה יכולה לשנות מציאות, מעבר לשינוי הטריוויאלי שבו מחלקים כסף? "כדי להשיג את המטרה הזאת אנחנו לא רק מגיבים, אלא גם יוזמים. כמו בסטארט־אפ. אנחנו בוחרים פרויקטים בהתאם לערכים ולאסטרטגיה, כדי להביא לשינוי משמעותי שיחלחל בחברה. הקרנות היום כבר לא שייכות רק לאנשים בני שמונים שהפילנתרופיה היא צדדית עבורם, אלא מנוהלות על ידי אנשים צעירים שזה מקצועם. "כשהתחלנו עם הפעילות בתחום של שילוב אנשים עם מוגבלויות כעסו עלינו. היום זה נשמע טריוויאלי, אבל עשרים שנה ויותר אחורנית, הורים לילדים עם צרכים מיוחדים טענו שהפעילות שלנו שיפוטית כלפיהם: 'את שופטת אותנו כי אנחנו לא משלבים את הילד'. היינו צריכים לעשות עבודה קשה מאוד מול ארגונים ומוסדות, ולהסביר בדחילו ורחימו שעד שלא יפסיקו להתגונן לא יהיה שינוי, ושאין פה שיפוט אלא תהליך משותף שנועד לשנות את החוק ואת המדיניות והתקצוב. חטפנו ביקורת מכולם, אבל היום ברור לנו שזה בחזית הקדמה החברתית של ישראל. "אותו הדבר בשינוי הגישה בהוליווד כלפי אנשים עם מוגבלויות. אשכרה, למעשה הובלנו את השינוי ביחס של העולם היהודי ושל התעשייה בהוליווד לייצוג אותנטי של אנשים עם מוגבלויות. גם פה העיפו אותנו מהמדרגות בהתחלה. או הפעילות שלנו מול האנטישמיות בקמפוסים – היום כולם מבינים כמה זה רלוונטי. "חוסן ואחדות בחברה האזרחית יושבים על ערך יהודי רב־שנים ותפיסה אזרחית של חברה מתוקנת. אני מסתכלת על ארה"ב ולא מתפלאת שהחוסן שם נמצא בדעיכה כבר שנים. יש פה (באמריקה) קריסה ערכית גדולה מאוד. הדבר היחיד שמדברים עליו פה זה 'אני' ו'כסף'. כתבתי עשרות פעמים על כך שישראל לא צריכה להיות
RkJQdWJsaXNoZXIy Mjk0MjAwOQ==