ע 89 אפרת פס, תמי זייפרט תקציר הופעת כלי בינה מלאכותית גנרטיבית משנה את האופן שבו מרצים באקדמיה מפרשים את תפקידם ואת האחריות הפדגוגית המוטלת עליהם. המחקר בוחן כיצד מרצים בישראל תופסים את תפקידם בעידן ה־ GenAI , וכיצד השימוש בכלים אלו משפיע על פרקטיקות ההוראה ושיטות ההערכה. המחקר מבוסס על שיטה משולבת הכוללת ניתוח של 205 שאלונים ו־ 16 ראיונות עומק עם מרצים ממוסדות שונים להשכלה גבוהה. הממצאים מצביעים על שינוי פרדיגמטי בתפיסת התפקיד ועל הופעתם של ארבעה טיפוסי הסתגלות לשילוב GenAI . מרצים המשתמשים בכלים באופן פעיל נוטים לאמץ תפיסת תפקיד פדגוגית רחבה יותר, המדגישה תיווך, עיצוב למידה וחשיבה ביקורתית. בתחום ההוראה מזוהות שלוש מגמות מרכזיות: שימוש טכני להכנת חומרי לימוד, שימוש פדגוגי המרחיב למידה פעילה ודיאלוגית, ופרקטיקות מטא קוגניטיביות המעמיקות הבנה של תהליך הלמידה. לצד זאת, ניכרת שונות גבוהה בין מרצים ברמת השילוב ובאופן היישום. בתחום ההערכה רק חלק מהמרצים מדווחים על שינוי משמעותי, בעיקר בשל האתגרים של אותנטיות, יושרה אקדמית ורלוונטיות המטלות המסורתיות בעידן GenAI . הממצאים משקפים את הפער בין מודעות לצורך בשינוי לבין יישום בפועל ומדגישים כי ההערכה נותרת הזירה המורכבת ביותר. ניתוח נתיבים חושף כי שינויים בפרקטיקות ההוראה וההערכה מתווכים את הקשר בין השימוש ב - GenAI לבין תפיסת תפקיד . המאמר מציע מסגרת להבנת השינויים בשלושת התחומ ים ומדגיש את הצורך בהמשך פיתוח פרקטיקות הוראה והערכה המותאמות לעידן ה־ .GenAI מילות מפתח: בינה מלאכותית גנרטיבית; השכלה גבוהה; תפיסת תפקיד המרצה; פרקטיקות הוראה; הערכה אותנטית; אוריינות דיגיטלית; חדשנות פדגוגית . מבוא בשנים האחרונות הופעתם של כלי בינה מלאכותית גנרטיבית משנה את פני ההשכלה הגבוהה ברחבי העולם ומעצבת מחדש את תהליכי הוראה, למידה והערכה. סקר בינלאומי רחב מצא כי 75% מהמרצים עושים שימוש בכלים גנרטיביים לצורכי הוראה, אך חסמים מרכזיים כוללים מחסור בזמן, במשאבים ובהנחיות מוסדיות ) Digital Education Council, 2025 (. חדירתם המואצת של כלים אלו מציבה את המרצים במוקד שינוי עמוק, הדורש בחינה מחודשת של תפקידם ו האחריות הפדגוגית שלהם בעידן של טכנולוגיות יוצרות ידע )מישר טל, .(2024 דור חדש של כלים גנרטיביים מייצר אפשרויות פדגוגיות חדשות ומרחיב את גבולות ההוראה, אך גם מציף שאלות מהותיות בנוגע לתפקיד המרצה, לאופן תכנון הקורס ולמודלים של הערכת למידה. מחקרים מצביעים על כך ששילוב טכנולוגיות גנרטיביות בהוראה מוביל לשינויים בתפיסת התפקיד, ו מחייב איזון בין פתיחות לחדשנות לבין שמירה על יושרה אקדמית ואיכות ) Batista et al., 2024; Chiu, 2024 (. בהקשר הישראלי, השינוי מבליט את הצורך בגיבוש מדיניות מוסדית והנחיות לשימוש אתי בכלים גנרטיביים, לצד תמיכה במרצים במעבר לשיטות הוראה והערכה המתאימות לעידן זה ) .(Kurz et al., 2024 לנוכח תמורות אלו, המחקר הנוכחי בוחן כיצד מרצים באקדמיה בישראל תופסים את השינוי בתפקידם בעידן ה־ GenAI , את השינויים בפרקטיקות ההוראה שלהם ואת השינויים בשיטות ההערכה . המחקר מבוסס על גישה מעורבת ומשלב ניתוח של 205 שאלונים ו 16 - ראיונות עומק עם מרצים ממוסדות שונים להשכלה גבוהה בישראל. גישה זו מאפשרת לזהות דפוסי הסתגלות, פערים בין מודעות ליישום בפועל, ואופני שילוב מגוונים של הכלים בתהליכי הוראה והערכה. שלוש שאלות מחקר עומדות בבסיס המחקר : .1 כיצד משתנות תפיסות התפקיד של מרצים בעקבות השימוש בכלי GenAI בהוראה? 2 . אילו שינויים חלים בפרקטיקות ההוראה של מרצים בעקבות שילוב כלי GenAI בהוראה ? .3 כיצד משתנות שיטות ההערכה בעקבות שילוב כלי GenAI בהוראה ובלמידה? רקע תאורטי ההתפתחות המואצת של הבינה המלאכותית הגנרטיבית ) GenAI ( משנה את גבולות ההוראה והלמידה במוסדות ההשכלה הגבוהה. בשונה מטכנולוגיות דיגיטליות קודמות, כלים גנרטיביים מאפשרים יצירת ידע חדש באמצעות אינטראקציה בין אדם למכונה, ומאתגרים תפיסות מסורתיות של מקור הידע, תפקיד המרצה ומהות הלמידה המשמעותית. הספרות מדגישה כי ה שפעת ה־ GenAI היא תרבותית וערכית, וכי האקדמיה נדרשת להסתגל למציאות
RkJQdWJsaXNoZXIy Mjk0MjAwOQ==