ע 97 אפרת פס, תמי זייפרט הנוכחי מצביע על כך שרוב המרצים משלבים GenAI ברמה מסוימת, אך חלק קטן בלבד מגיע להטמעה עמוקה. ממצא זה דומה לממצאים של מישר טל ) ,(2024 המראים כי רוב המרצים משתמשים ב GenAI באופן טכני בלבד, ורק מעטים מפתחים שינויים פדגוגיים מהותיים. בתחום ההוראה עולה דפוס המצביע על רצף התפתחותי בשילוב הכלים, הנע משימושים טכניים בסיסיים ועד יישומים פדגוגיים ומטא קוגניטיביים. הפער בין שימוש טכני לשימוש פדגוגי מראה כי ההטמעה מתרחשת בהדרגה, בהתאם למודלים מוכרים של התמקצעות דיגיטלית ) Redecker, 2017 (. הניתוח האיכותני מחדד דפוס זה ומצביע על שלוש רמות עיקריות: הפקה טכנית של חומרים, יישומים פדגוגיים כגון בניית בוטים וליווי סטודנטים, ורמות מטא קוגניטיביות שבהן הכלי משמש להשוואה בין תוצרים אנושיים לבין תוצרים שמופקים באמצעותו . ממצאים אלה מתיישבים עם מחקרים המדגיש ים כי המסוגלות והאמון הם תנאי הכרחי להתקדמות לאורך הרצף ) Malik et al., 2024; Ning et al., 2024 (. עם זאת, המעבר לשימושים מתקדמים אינו טריוויאלי, ורק מרצים בעלי אוריינות דיגיטלית גבוהה מגיעים אליהם. בהקשר הישראלי, שבו השיח החינוכי מדגיש חשיבה ביקורתית )מישר טל, ,(2024 הפער בין הפוטנציאל לבין היישום בפועל מצביע על צורך בתמיכה מוסדית ובהכשרות מדורגות המותאמות לרמות ניסיון שונות. בעוד תחום ההוראה מציג מגמה מתרחבת של ניסוי וחדשנות, תחום ההערכה נותר מאתגר ומדגיש את המתח שבין פדגוגיה חדשנית לבין שמירה על אחריות אקדמית. ממצאי המחקר מחדדים את העובדה שהמודל המסורתי של עבודות כתיבה מאבד מיעילותו בעידן של כלים גנרטיביים, מגמה העולה גם בספרות המחקרית ומזוהה כגורם מרכזי במשבר ההערכה בעידן הדיגיטלי )מישר טל, 2024 ; Chiu, 2024 (. שלוש התגובות העולות בניתוח האיכותני תואמות את מודל AIAS המתאר מעבר מדורג מהימנעות לשילוב יצירתי ומושכל של הכלים תוך התייחסות לשיקולים פדגוגיים ואתיים ) Perkins et al., 2024 .( המתאם החזק ביותר שנמצא היה בין תפיסת תפקיד לשיטות הערכה . ממצא זה מצביע על כך שהערכה אינה רק שאלה טכנית או מתודולוגית, אלא משקפת תפיסה עמוקה של תפקיד המרצה ושל מהות הלמידה. ממצאים אלו מחזקים את הצורך במסגרת הערכה רב ממדית המשלבת התייחסות לתוצר, לתהליך, לחשיבה ביקורתית ו לשיקולים מוסריים ) Kurz et al., 2024 .( ממצא מרכזי נוסף שעולה מהמחקר הוא תפקידה המכריע של אוריינות דיגיטלית בתמיכה ביכולת המרצים להתנסות בפרקטיקות חדשות בהוראה ובהערכה. מודל ניתוח הנתיבים מחזק ממצא זה ומראה כי אוריינות דיגיטלית משפיעה באופן עקיף מובהק על תפיסת תפקיד באמצעות תיווך שינויים בהוראה . הספרות מצביעה על קשר בין ביטחון דיגיטלי לבין נכונות להרחיב פרקטיקות פדגוגיות, מגמה שמשתקפת גם בממצאי המחקר ) Malik et al., 2024; Ning et al., 2024 (. בתוך כך מתחדד הצורך בהכשרות מקצועיות מותאמות ובהתארגנות מוסדית המסייעות למרצים לפתח שימוש מושכל בכלים. ממצא נוסף חושף כי תמיכה מוסדית משפיעה באופן ישיר ומובהק על תפיסת תפקיד, בעוד שהשפעתה העקיפה דרך שינויים בהוראה היא מועטה. ממצא זה מדגיש כי תמיכה מוסדית תורמת לשינוי תפיסתי גם ללא שינוי מיידי בפרקטיקות, אך השפעתה המקס ימלית מושגת כאשר היא מלווה בשינויים פדגוגיים ממשיים. בסופו של דבר, שילוב GenAI אינו שינוי טכנולוגי בלבד אלא שינוי תרבותי ופדגוגי עמוק המעצב מחדש את משולש היחסים בין מרצה , סטודנט וידע. ממצאי המחקר מדגישים צורך ביכולות חדשות: ראשית, יכולת לנהל דיאלוג ביקורתי עם הכלים, שנית, הבנה ביקורתית של מגבלותיהם והטיותיהם, ושלישית, שילוב שיקולים אתיים ושקיפות בהוראה ובהערכה. יכולות אלו עולות בקנה אחד עם הקריאה הבינלאומית לפיתוח חינוך גבוה המאזן בין ניצול הפוטנציאל הטכנולוגי לבין שמירה על ערכים פדגוגיים מרכזיים: יצירתיות, רפלקטיביות, וביקורתיות בעידן של כלים גנרטיביים. בכך המחקר מציע כיוון המדגיש לא רק את השימוש בטכנולוגיה, אלא את התפקיד המתפתח של המרצה כמתווך ביקורתי בין כלים דיגיטליים ללמי דה משמעותית. סיכום ממצאי המחקר מצביעים על כך שהטמעת GenAI מחייבת התאמה מוסדית ופדגוגית רחבה, הכוללת מדיניות ברורה, תשתיות תומכות והכשרות המותאמות לתחומי דעת ולרמות ניסיון שונות. פיתוח אוריינות דיגיטלית מתגלה כתנאי מרכזי לשינוי משמעותי, ונדרש ליווי מקצועי המאפשר למרצים להתנסות, לשתף פעולה וללטש פרקטיקות חדשות. המחקר מדגיש כי תמיכה מוסדית משפיעה ישירות על תפיסת התפקיד, בעוד אוריינות דיגיטלית פועלת דרך תיווך שינויים בהוראה, מה שמחזק את הצורך בגישה כפולה המשלבת תמיכה ארגונית ופיתוח מקצועי. לצד זאת, יש להביא בחשבון את מגבלת הדיווח העצמי ואת היעדר נקודת מבטם של סטודנטים. מחקרים עתידיים יכולים לבחון תהליכי שינוי לאורך זמן ולחקור את חוויות הלומדים בסביבות משלבות GenAI . מכלול הממצאים מצביע על שינוי תרבותי עמוק באקדמיה, המזמין עיצוב מחודש של דפוסי הוראה והערכה וחשיבה מחודשת על יחסי אדם - טכנולוגיה - ידע. בעידן זה נדרשת יכולת לנהל דיאלוג ביקורתי עם הכלים, לפעול מתוך אחריות פדגוגית ואתית ולבסס תרבות למידה המעודדת יצירתיות, שקיפות וחשיבה ביקורתית כבסיס לעתיד החינוך הגבוה.
RkJQdWJsaXNoZXIy Mjk0MjAwOQ==