56 ברעננה. אוצרת: כרמית בלומנזון. במהלך העבודה צילמו וגנר וניסים את חללי הקמפוס, תוך שהם מתמקדים באזורים סוגסטיביים כמו מעברים חשוכים ומרחבים תת־קרקעיים. הם חשפו תבניות ארכיטקטוניות המאפיינות את המרחב, ובהן גרמי מדרגות תלויים, קירות בטון חשופים וצמחייה המשתרגת עליהם וביניהם. בשלב הבא ניהלו האמנים דיאלוג עם "המכונה". הם הציגו בפני מודל הבינה המלאכותית את תצלומי המרחב וביקשו את "תגובתו". נוכחותו של המבט הלא אנושי מורגשת מאוד בעבודת הווידיאו שבמרכז המיצב, אשר מציגה דילוגים בחלל תוך התעלמות ממגבלות הגוף האנושי, וחיבור בין נקודות מבט מרובות — שגם הוא איננו זמין לאדם המתהלך במרחב. — מיצב מאת האמן הפוסט־אנושי: מחווה לגרניקה מישל פלטניק, אוצרת: כרמית בלומנזון. המיצב מבוסס על עבודות וידיאו ואובייקטים פיסוליים — "רובוטים" כפי שמכנה אותם פלטניק. התערוכה ממשיכה את עיסוקו של פלטניק בסוגיות הקיומיות הבוערות של העידן הנוכחי והיא מחווה , שמאז גרניקה ליצירתו האלמותית של פבלו פיקאסו, הפכה סמל אוניברסלי לזעקה נגד האימה 1937־ יצירתה ב והברבריות שמביאה עימה מלחמה. האובייקטים הפיסוליים נוצרו בעבודת יד מחומרים כמו ספוג ועיסת נייר. הם מוּנעים באמצעות מנועי סרוו ומגיבים לנוכחות המבקרים באמצעות מצלמות וחיישני תנועה המותקנים בחלל התערוכה, ובכך הם מגלמים את הממשק בין לואו־טק להיי־טק, המאפיין אמנות ניו־מדיה במיטבה. במסגרת התערוכה התקיים פנל אקדמי עם ד"ר כרמל וייסמן, חוקרת תרבות דיגיטלית ויוצרת הפודקאסט "המצב הפוסט־אנושי". התערוכה זכתה לסיקור פורטפוליובמדיה ובכתבי עת אינטרנטיים לאמנות כגון .ערב רבו הפוסט־אנושי: מחווה לגרניקהאובייקט פיסולי (ציפור) בתערוכה צילום: פרופ' חוה אלדובי
RkJQdWJsaXNoZXIy Mjk0MjAwOQ==