18 דימוי מתוך "התבוננות" במיליוני דוגמאות ולזהות תבניות משותפות ביניהן, כך גם הצופים מוצאים עצמם מתבוננים, מחפשים ומנסים לפענח באופן משחקי את הדימויים המרכיבים כל קופסה וקופסה. תהליך העבודה של וגנר וניסים מהדהד את הדיאלוג שבין המכונה לאדם, כאשר הם "עורמים" פרטים חזותיים רבים, ולאחר מכן ממשיכים בתהליך של עריכה, ניקוי, תמצות והבהרה. על קיר הבטון מול גלריית העמודים מוקרן סרט דקות) המתבסס על אותם חומרי 4:05( וידיאו הגלם. הפעם, באמצעות בינה מלאכותית, הם מפיחים בדימויי הסטילס תנועה ויוצרים מסע חזותי לאורך מבנה הבטון. המרחבים המצולמים המוכרים עוברים טרנספורמציה: קירות נפתחים לחללים מדומיינים, עמודים מתארכים ומרחבים שונים נולדים. תהליך זה יוצר תחושת הזרה של המבנה המוכר או תחושת חלום מתמשך שבו המרחב המוכר מאבד את קביעותו ואת ממשותו ומזמין את הצופה לתהות על יציבותו ועל השינויים המתרחשים בו. התערוכה מציגה שכבות שונות של דיאלוג: בין מסה, אור וצל; בין שפות אמנותיות זרות זו לזו ובין העבודה העמלנית בסטודיו למול המרחב הדיגיטלי. בתהליך היצירה האמנים מזמינים את מחולל התמונות לטשטש גבולות במרחב וליצור דיאלוג חזותי עם שני האלמנטים האדריכליים המאפיינים את חלל הגלריה: גלריית העמודים וקיר הבטון הקעור. המכלול האדריכלי של קמפוס האוניברסיטה הפתוחה שתכננה עדה כרמי מלמד – הכולל את הגן הבוטני, הפטיו והצמחייה המעטרת את המבנים ואת קירות הבטון מבחוץ, ואת הגומחות וחללי המעבר בתוך המבנים – נדגם בצילום ומוזן למחולל הדימויים. כך נוצרת שרשרת של שיבושים, ואלו חושפים את הפער שבין מערכת הידע האנושי, המבוססת על התנסויות, אינסטינקטים ותת־מודע קולקטיבי, לבין התפיסה הלא אנושית מבוססת האלגוריתם של הבינה המלאכותית. גם הדיאלוג בין שני האמנים עצמם חושף פערים אמנותיים המעצימים את גוף העבודות ומעניקים לו רובד נוסף של משמעות. מורכבות הפרקטיקה האמנותית הזו מתקשרת לפרויקט הייחודי של האמן הגרמני ואילך), שנקרא 1933 קורט שוויטרס ( ). שוויטרס יצר את Merzbau( מרצבאו מרצבאו ,)Kurt Schwitters,1887-1948 קורט שוויטרס ( 1933 ,הנובר
RkJQdWJsaXNoZXIy Mjk0MjAwOQ==